משנה: הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה ידוע כמי שהחמיר על עצמו בנושאים רבים, אולם בפסיקתו הציבורית לעתים היה מחמיר ולעתים מקל מאוד. בנו, הרב שמואל אליהו, מנסה להסביר את דרך פסיקתו של הרב אליהו זצ"ל, זה המחמיר וזה המקל.
כל שעה וההלכה שלה – מקובל היה בפיו של מו"ר הרב אליהו ז"ל, הריני כפרת משכבו, לומר כי לפעמים יכולה אשה לבוא אליו עם שאלה של עוף ביום חמישי ויאמר לה שהעוף טרף, ותבוא אליו שוב בערב שבת בין השמשות עם אותו עוף והתשובה תהיה כשר. לא שיש פה קולא או ויתור על ההלכה אלא שזאת ההלכה. לפסוק כך במקרה זה ולפסוק אחרת במקרה אחר.
כל שנה וההלכה שלה – פעם נשאל על הופעה של בנות בפני הורים. בשנה הראשונה הוא אמר לראש האולפנא "מעט מעט אגרשנו מפניך". אינך יכול בבת אחת להפסיק מנהג של שנים, אע"פ שיש בו חוסר צניעות. ויש על מי לסמוך באותה שנה. שנה אחר כך הוא אמר לו: עכשיו הגיע הזמן להפסיק.
כל תפקיד וההלכה שלו – לאותו ראש אולפנא הורה כי מותר לו להיות נוכח בעת שהבנות שרות שירי שבת בארוחות, אולם האורחים ואנשי הצוות האחרים צריכים לצאת מהאולם באותה עת. האם הרב היקל לו והחמיר להם? התשובה היא לא. הוא פשוט אמר לכל אחד את ההלכה שמתאימה לו בדיוק.
לפסוק על פי רוחה של תורה – יש חשיבות גדולה לדעת איך לפסוק על פי רוחה של תורה. על זה נאמר "אחרי ה' אלוקיכם תלכו"- ללכת בדרכיו. זאת הסיבה שבגללה התורה לא מתחילה בספר שמות אלא בספר בראשית. למרות שעיקר המצוות נמצאות אחרי "החודש הזה לכם". אם לא תכיר את ההבטחה והשבועה האלוקית על ירושת הארץ, אם לא תכיר את מי שאמר והיה העולם – אתה עלול לפסוק הלכות שהם נגד רצון ה' כפי שהוא מובע בתורה בנביאים ובכתובים.
תורה של חיבור – אחת הדוגמאות לדרך ה' הם פסקים של חיבור, לפסוק הלכות שיכולות לחבר בין קהילות ספרדיות ואשכנזיות. אם חכמנו עשו יום טוב בט"ו באב כי הותרו שבטים לבא זה בזה, משמע שטוב הדבר ששבטים יתחברו. האם מותר לספרדים לאכול בכלים שבהם אשכנזים בישלו בשר לא חלק? האם ספרדים יוצאים ידי חובה בספר תורה, בתפילין ומזוזות של אשכנזים, ולהיפך? האם מותר לאשכנזים לאכול בכלים של ספרדים בפסח שהרי הם אוכלים קטניות ובישלו בכלים אלו קטניות? בכל המקרים הללו פסק הרב זצ"ל לחבר. הרב כתב ספר הלכה שלם על פי הפסקים של ה"בן איש-חי" וגנזו למרות שכבר יצא מבית הדפוס. אחר כך הדפיס הערות לפי מנהגי הספרדים על קיצור שולחן ערוך כדי שיהיה ספר הלכה אחד לספרדים ולאשכנזים.
קבלה והלכה – מן המפורסמות היא שלרב אליהו ז"ל היה יד בעולם הקבלה, אף שהיה איש הלכה. בכך המשיך את דרכם של הבן איש חי והחיד"א שהיו פוסקים ושילבו את תורת האר"י בפסיקתם. הוא עצמו היה אומר שרשב"י והאר"י נוהגו כך, כשסברותיו ההלכתיות של האר"י אף שולבו בספר ה"שיטה מקובצת". כך נהג גם רבי יוסף קארו בעריכת השולחן ערוך כששילב פסקים על פי הזוהר הקדוש, ונתן להם מקום שווה לפסקים שנובעים מהתלמוד והפוסקים. הרב סבר שבגלל המציאות שבה אנו חיים, יש מקום לשלב יותר את פסקי הקבלה בחיינו, גם בגלל שהם יותר מחברים בין ספרדים לאשכנזים, וגם בגלל שאנו בדור שליבו יותר פתוח לחכמה הפנימית של התורה. דור שמחפש את עץ החיים שבתורה ולא מסתפק בעץ הדעת. צריך להעמיק את השילוב הזה בדור שמחפש להתקרב אל ה', בדור של גאולה שאחד המאפיינים החשובים ביותר שלו הוא חיפוש החכמה הפנימית. פסקים שלא יתחשבו במציאות הזו יהיו מנותקים מהזמן ומהמציאות.
פסיקה על פי רוח הקודש – לא פעם היה הרב ז"ל מסביר כי כל פסיקה צריכה סעייתא דשמיא. לא במקום הלימוד אלא עם הלימוד. כמו שהיה מלמד רבנים איך לפסוק בכתמים, כך היה מדריך את הרבנים הראויים לכך איך לפסוק על פי רוח הקודש. הוא היה רגיל לומר כי אם יש סתירה בין רוח הקודש למסקנת ההלכה, צריך לפסוק על פי ההלכה ולהמשיך לחתור אל האמת בכל מחיר. פעם סיפר לי רב שהיה ראוי לכך כי הביא לרב אליהו כתם, והרב אמר לו: על פי ההלכה הכתם טהור, אולם באמת האשה טמאה. שאל אותו רב: ומה לפסוק למעשה? הרב אמר לו: "טהור, אבל תזכור גם את האמת". הלך אותו רב לבעלת הכתם ואמר לה: "הרב אמר טהור", והיא ענתה לו "זה כבר לא משנה", והמבין יבין…
פעם היה צריך לפסוק הלכה במהירות לכהן שעבד במפעל ונקטעה ידו. מבית החולים אמרו לכהן לשים את האיבר הקטוע בקרח ולהזדרז לבוא לבית החולים אולי יצליחו לחבר בינו לגדם. הכהן התקשר לרב לשאול האם מותר לו לנסוע עם הגדם באמבולנס, שהרי הגדם מטמא והוא כהן. הרב אמר: "מותר! סע מהר!", וכשהרב סיפר את המעשה הודה כי באותה שעה לא ידע למה זה באמת מותר. "רק אחר כך למדתי שזה טהור מבני ישראל שפרחה נשמתם במעמד הר סיני ועדיין לא נחשבו למתים שצריכים טבילה. בגלל שעתידים היו לחזור לחיים, וכך הדין לגבי אותו איבר קטוע".
פעם אחת היה צריך לפסוק על אשה אחת שכל בניה ממזרים, כי כך הורו הנתונים שהיו בשטח. הרב סיפר כי התחנן לסיעתא דשמיא שיוכל למצוא דרך להתיר אותה על פי כללי ההלכה. הדרך באה לו על ידי ספר שהוציא באקראי מהספרייה ונפתח בדיוק במקום שגילה כי בעלה של אותה אישה רצה להכריז על ילדיו כממזרים רק בגלל סכסוך כספי עם אשתו.
סיפורים הם לא רק בשביל ההתפעלות מרב צדיק וגדול. הסיפורים הם הדרכה לכל רב במקומו לדעת שה' איתו וכנגדו, בכל עת שהוא פוסק הלכות. גם יראה גדולה וגם עוצמה גדולה. "אלוקים ניצב בעדת אל".
הרב שמואל אליהו הוא רבה של העיר צפת
