פרשתנו מדברת על נביאי שקר, וסביבנו יש לא מעט כאלה. ד"ר גוטליב כותב הפעם על מנהיגים כרזמתיים ונביאי שקר המשפיעים על הנוער, שברגע המבחן נעלמים מהשטח ומשאירים את הבחור לשאת לבד בתוצאות.
מנהיגות היא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בכל חברה, והיא גם מעניקה לחברה את אופייה במידה רבה. כל חברה, גדולה כקטנה, זקוקה למנהיגות. מצב של ואקום מנהיגותי לא יכול להתקיים במשך זמן רב. כסא המנהיג מתמלא מהר מאוד, אם על ידי תפיסת המנהיגות באופן יזום וחד צדדי, ואם על ידי "המלכתו" של מנהיג באופן מוסכם על ידי הציבור. כך או אחרת, המנהיג חייב להיות בעל יכולות שיהפכו אותו למקובל על העם. ישנם מנהיגים כריזמטיים בעלי כושר דיבור ושכנוע שובה לב, שרק בכוח פיהם מצליחים לגרום לעם ללכת אחריהם (או ללכת שולל). ישנם מנהיגים המבססים את כוחם על פנייה לפחדים העמוקים ביותר של העם, ומתוך כך להציע את עצמם כפתרון ומזור לאלו הפחדים. יש מנהיגים הפונים לרגש ומסוגלים לעורר הזדהות אישית אצל הזולת, ותוך גם סוחפים את העם אחריהם.
כולנו בוחרים מנהיגים לפי הקרבה אלינו, בדעות, בערכים וביכולת לקדם את ענייננו האישיים. אנו בוחרים במנהיגים שראה לנו כי הם בעלי כישורים מיוחדים או סגולות יוצאות דופן. לעיתים האמונה שלנו במנהיגים, או לחילופין הפקפוק בהם, מביאים אותנו למצב בו אנו מאפשרים להם להוליך אותנו שולל.
קיים בנו רצון להאמין במנהיגים שלנו. האמונה מאפשרת לנו לחיות בצורה חופשית נטולת דאגות יומיומיות. אנו סומכים על המנהיגים שלנו שיעשו את הבחירות הנכונות, כך שאנו נוכל להתפנות לדברים הקטנים והיומיומיים יותר של החיים. לעיתים האמון המוחלט שלנו במנהיגים ובמערכת פוטר אותנו מהתמודדות עם דילמות חברתיות וערכיות קשות. מצב כזה עלול להוביל לשעבוד הרצון בצורה כה טוטאלית, עד איבוד שיקול הדעת. כאשר מדובר במנהיג מאד כריזמטי, יתכן אפילו מצב בו האישיות של המנהיג מובילה את המונהגים לעשות מעשים פסולים, או לפחות לא שגויים. נדמה כי ככל שהאדם חש את עצמו זקוק למנהיג, כך הוא פחות מסוגל לבחון את מעשיו ואת שיקול דעתו של המנהיג, וגובר הסיכון להיות מולך שולל.
נדמה כי סכנה זו עורבת באופן מיוחד לילדים בגיל ההתבגרות אשר לא תמיד רוצים או יכולים למצוא את הסמכות והמנהיגות אצל הוריהם. במקום זאת הם הולכים שבי אחר מנהיגים ו"נביאי שקר" המבטיחים דברים שלא תמיד יש להם כיסוי או אחיזה במציאות. לרוב אלו התרברבויות שנועדו להאדיר את המנהיג ו/או לקדם את סדר היום שלו, על חשבון טובתו של המתבגר. אותו מתבגר מתמסר, לא רק שאיננו מסוגל להבחין בדינאמיקה המתרחשת תחת פני השטח; לעתים הוא עוצם עיניים גם כאשר מסיבים את תשומת לבו לכך. הוא מגיב לניסיונות שכאלה בדחייה ובהתנגדות על עצם הנסיון לגעת במשיחיו ונביאיו.
פרשתנו עובקת גם היא בשאלת המנהיגות הציבורית והאחריות האישית, על רקע מצב של נביאי שקר. משה מזהיר את העם שלא ילך שולל אחר מסיתים ומדיחים. הפרשה מדגישה כי לא מדובר רק באנשים רחוקים. משה מדבר גם על מצב שבו המסית והמדיח הוא ממשפחתך או מקרב אחיך- אנשים היכולים להפעיל עלינו לחצים ולגרום לנו לפעול בצורה לא ראויה. נאמנות למנהיגים, לנביאים, לחברים וקרובי משפחה היא חשובה, כל עוד שיקול הדעת האישי, הנאמנות והמחויבות לערכים נותרים קיימים.
על נביא השקר והמסית ומדיח אומר הרש"ר הירש: "וזה כלל העולה מן הפרק הזה: מעלה רוחנית, קרבה או ידידות -כל אלה יהיו בעניינו כאלו אינם אם הם נעשים כלי שרת של הבגידה בה'…". על הקשר בין פרשיות אלו לפרשה הבאה לאחריהן – איסור שימת קרחה על המת –אומר הרש"ר: "שום אישיות אל תרתק אותנו עד כדי כך שנזדהה עמה בהתבטלות גמורה ובהסתלקה מן העולם נשליך את עצמנו אחריה ככלי אין חפץ בו."
לא פעם אנו מוצאים עצמנו בדילמה קשה. מצד אחד אנו מתחנכים לצייתנות לדמויות סמכותיות ולאמירה "נעשה ונשמע." אנו מתחנכים למתן כבוד ל"נביאי" הציבור, וכן לערך של "אחרי רבים להטות." יחד עם זאת, אסור כי ערכים אלו יפתרו אותנו משימוש בשיקול הדעת האישי. לעיתים "הנביא" הקורא לנו לעבוד אלוהים אחרים יכול להיות מאד משכנע ומדבר אל נימי לבבנו. יחד עם זאת, בסופו של דבר האחריות על מעשנו היא בידינו – שכן אין שליח לדבר עבירה, וה"ברכה" וה"קללה" נתונים לפנינו ולנו נותר רק לבחור במה אנו חפצים…ולשאת בתוצאות.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה
