משנה: הרב ברוך אפרתי חושב כי השאלה היא איננה האם מותר או אסור לנסוע לחו"ל לשם טיול, אלא איך קרה שהביקור בחו"ל הפך אצלנו לצורך קיומי, תרבותי, חברתי ואופנתי.
ראשית נתחיל מהכרת המציאות לאשורה והיא שרובו של הציבור האמוני טס או יטוס לטייל בחו"ל. חלק מציבור זה מטעים את העניין בטעם הלכתי (עסקים, קברי צדיקים, זכרון השואה וכדומה), וחלקו אינו טורח להטעים טעם לנסיעה ומצהיר בהכרה ברורה: "אנו נוסעים לטייל בחו"ל". היות וכל הרי שלטעמי הדיון מעל דפים אלו ראוי שיעסוק בניתוח מציאות זו, הבהרת המניע של הנוסעים לחו"ל וכל זה תוך עיון בלגיטימיות התורנית של התופעה.
כפי שידוע, מבחינה הלכתית ישנן דעות לכאן ולכאן בנוגע לנסיעה לחו"ל לשם טיול, ומבחינה זו וודאי שהרוצה לטייל בחו"ל יש לו על מי לסמוך (הגר"ש ישראלי ועוד), ולכן אינני בא להוסיף על עניין זה. השאלה העקרונית יותר, היא זו שמטרידה אותי, והיא שאלת האווירה המתלווה לנסיעה שכזו.
ישנם הנוסעים לחו"ל מתוך בריחה מהארץ. קשה כאן, חם, מסובך ובירוקראטי. בחו"ל אפשר לנשום בכל המובנים. האוויר הוא פשוט ולא פוליטי. נטול סיבוכים ורווי נימוסים. אפילו הקהילה היהודית שם איננה 'ישראלית' על כל המשתמע.
יש הטסים לחו"ל על מנת לתת מענה לצורך האוניברסאלי שקיים בהם הדורש את סיפוקו. בחו"ל ניתן להבחין במכנה משותף אזרחי לכל האנשים. אין לאומיות, צבע העור איננו מבדיל ולעיתים אפילו אין שפה אחת. יש מכנה משותף והוא הרצון לחיות וזהו גם האינטרס. במדינת ישראל קשה לרוב להבחין במכנה המשותף האנושי הזה. הדגש כאן הוא על הלאומיות ולעיתים בעיקר על הסקטוריאליות. העולם הגדול מציע גישה אחרת.
יש הטסים לחו"ל כאמירה חברתית. הם שייכים לחברה המודרנית-מערבית, שכרטיס הכניסה אליה כולל מעבר בלובר ובנוטר-דאם, במדאם טוסו ובטוסקנה. זהו צורך קיומי, שכן הוא שעון על זהות אישית. הדחף לחו"ל בקרב אנשים שכאלה הוא כמעט בלתי-נשלט.
יש הטסים על מנת לבחון אפשרות ירידה. השם 'טיול' כולל גם נסיעה שכזאת. אמנם המטרה האמיתית- היכרות עם קהילה יהודית ובחינת האפשרות להימלט מהחיים בישראל, חבויה מתחת לפני השטח, אולם העניין מצוי וקיים.
יש הטסים לחו"ל על מנת להתרפק על העבר, הנוסטלגיה, החיים היהודיים שחרבו והשורשים המשפחתיים. לעיתים יש גם ערך דתי בנסיעה שכזאת, אולם לרוב יש בה גם צורך קיומי הנובע מחיבור לשושלת העבר.
והאמת היא שלעניות דעתי כל המגמות הללו, ללא יוצא מן הכלל, בעייתיות מבחינה תורנית.
הבעייתיות איננה במטרה כשלעצמה, מה גם שבחלק מהמקרים היא ראויה וטובה, אלא בחוסר האונים של האדם שנכנע לתכתיבי האופנה והצורך הפנימי הבלתי- נשלט האומר לו "גם את/ה חייב/ת לטוס לחו"ל".
כל עוד האדם אינו מושל בחייו, כל עוד הוא 'מגיב' לצרכים פנימיים וחיצוניים, הרי הוא עבד עלוב של המציאות. גם אם הצורך הבלתי-נשלט גורם לאדם לעשות מעשה טוב, הרי שהמעשה אינו משויך אליו אלא הוא עומד בפני עצמו. המעשה, ובמקרה זה הנסיעה לחו"ל, הוא לא יותר מגרורה דלה של החברה ושל הזרמים החיצוניים שסביבו. אמנם "החסיד הוא המושל", כדברי הכוזרי הידועים, אולם דווקא השליטה העצמית על הדחף הפנימי, היא זו המגדירה אותנו כבני אדם. היכולת לגלות איפוק, להיות מקוריים, לנווט בחושך לאור מגדלור רחוק.
אין ספק שמותר לטוס, לטייל ולנפוש בחו"ל, הלכתית ומחשבתית גם יחד. אולם יש לבדוק היטב בתוכנו, מהיכן נובע הרצון הזה לצאת לשם. האם אנו גרורי אוירה מערבית, או שמא מושלים ברוחנו ומתוך ממשלה זו התקבלה ההחלטה לטייל בעולם.
אני סבור כי ישנה טיסה ראויה לחו"ל כטיול. טיסה שכזו נובעת ממקום טהור וישר, מקום של יישוב א"י ומחובר לעומקה של הארץ. הקב"ה לא ציווה ולא מצווה עלינו בתורתו לכבוש את הארץ כנציבי מלח סטטיים, אלא לכבוש כיבוש שהוא בעיקרו תרבותי, כחלק מהמאבק בין התרבויות האליליות (ובימינו תרבות המערב והאסלאם) לבין התרבות שדבר ד' שבתורה עומד במרכזה. בכל המקומות בתורה בהם מוזכר כיבוש ארץ ישראל, במצמידות מוזכרים המאבקים התרבותיים-דתי בגויי הארץ, ולא בכדי. יישוב ארץ הקודש איננו גיאוגרפי בלבד, אלא יישוב של תרבות קודש גדולה כשחלק מתרבות הקודש הבריאה הזאת, המעמידה אלטרנטיבה אלוקית לתרבות הגויים, יכולה לכלול גם נסיעות לחו"ל לשם ראיית חיים אחרים, הכרתם, התפעלות ממעשי ד' האדירים בעולם בטבע ובתרבויות הכלליות. טיסה ממניעים שכאלה, כשהיא באה ממקום טהור, היא חלק אינטגראלי מהיותנו חיים חיים בריאים ושמחים בארץ. חלק מהיותנו מיישבי ארץ ישראל.
אנו אומרים "לא" לחו"ל כשהוא בבחינת בריחה או צורך בלתי נשלט. אין לחו"ל מקום כשהוא אנטי-תזה ליישוב הארץ, אלא רק כשהוא בחירה מודעת, הנובעת מיישוב הארץ והרצון בהרחבת המבט הכללי על העולם והכרת מציאות ה'. ממילא הנוסעים לחו"ל מתוך מגמה שכזו, לא רק שאינם עוזבים את הארץ אלא אף מיישבים אותה לעומקה, ולא רק לאורכה ולרוחבה.
הרב ברוך אפרתי הוא רב קהילת "זית רענן" באפרת
