משנה: בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה שבה קהילות רבות נוהגים לתת לרב (או למישהו מטעמו) להחליט אילו ספרים ראויים (ואילו לא) להכנס לספריה הקהילתית. ישנם כאלו שמבקשים אישור מהרב לפני כל רכישה בחנות הספרים באמצעות sms. שאלנו כמה רבנים האם הם בקטע של צנזורה.
הרב מרדכי ורדי, רב היישוב ראש צורים וראש מגמת תסריטאות בביה"ס מעלה לקולנוע
"לפעמים יקלקלו את האדם ספרים שנכתבו על ידי קטני אמונה, שאין בנשמתם אותה הגבורה הקדושה של לבת אש קודש העליונה, וספרים שכופרים מוחלטים ספוגים רוח גבורה טמאה של כפירה כתבו אותם יתקנו אותו, ויעוררו בו את נשמתו הפנימית הנרדמת" (הראי"ה קוק). מתוך דברים אלו ברור כי רב המקומי איננו צנזור. הוא רק יכול להדריך את מי שפונה מיוזמתו, ובתנאי שהוא אכן מבין לעומק את הספרות ואת הנפש.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת
אם הקהילה הטילה משימה זו על הרב – הרי זה תפקידו. אם לא – אל לא להיכנס לנושא זה, וזאת מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא העובדה שאין לנו משנה סדורה בדבר הספרות וגבולות עיסוקיה. דברי הרב קוק על תנאי "ביסום העולם" הם קריאת כיוון בלבד, ולא דבר שניתן ליישמו. למעלה מכך: הרב אינו שליט רוחני על הקהילה. ספרות הוא תחום שאותו מותירים לאנשי הקהילה, בעוד הרב מנסה לחנך ולשכנע, אך לא להטיל את מרותו על עולמם התרבותי של אנשי קהילתו.
הרב ד"ר דרור פיקסלר, רב קהילת נוף סביון ומרצה באוניברסיטת בר-אילן
בעוד שאנו דנים על ספרי הקריאה, ברצוני להעלות שאלה מעוררת מחשבה לא בפחות בדבר אילו ספרי קודש זכאים להיכנס לספריית בית הכנסת? שאלה זו מקבלת משמעות בדורנו אפילו בספרי היסוד, שכן לא ברור האם כל מהדורה ראויה להיכנס. אחינו החרדים, מגביהי החומות, נתנו תשובה ברורה לפיה כל ספר שלא יצא על טהרת הקודש (לדעתם) אין מקומו בבית המדרש. האם לא יכולים אותם גמדים טרוטי עיניים להביט לגובה ולראות למרחוק? האם אין תורה מחוץ לישיבות שלהם? כנראה שהם אינם יכולים, אולם אנו חייבים להתעלות. כל ספר החותר לאמיתה של תורה, גם אם שאלות קשות מציב הוא בפנינו, מקום לו בספרייתנו
הרב גדעון פרל, רבה של אלון שבות
לענ"ד המצב האידאלי הוא שהרב שותף לוועדה הבוחרת את הספרים לספריה. המציאות היא אחרת, ולכן אם הרב יודע ומרגיש שיש לו השפעה בענין, כדאי שיהיה מעורב וישפיע בכיוון הנכון. במיוחד בכל הקשור למניעת הכנסתם של ספרי "תועבה" וספרים אנטי-חינוכיים, הנפוצים כ"כ בימנו. אולם אם לרב אין השפעה, מוטב שלא יתערב מלכתחילה, ולא יתבזה בדיעבד. מה גם שבצב כזה בו עלול הרב להפוך לחותמת גומי, כשתחת "הסכמתו נרכשים ספרים מהסוג הנ"ל ודי לחכימא… במצב שכזה ימצא לו הרב כבר את דרכי הביטוי ההולמים בכדי להזהיר מפני מכשול.
בני פרל- ראש הישיבה התיכונית למדעים תל אביב
אם נכנס ספר שאין ברצונו של הרב שיכנס לספריה, יואיל הרב להרהר במכניסים את הספר ולא בנכנסים. קל להוציא ספר, קשה הרב יותר להוציא דעת מי שבחר בו. אמנם מצווה להפריש את האיסור אך יותר מכך מצווה להפריש מאיסור (כלומר לטפל בעניין העקרוני ולא בסימפטום) מאשר להפריש את האיסור. אמנם גם יותר קשה, אולם זה תורף תפקידו של הרב לענ"ד.
הרב ברוך אפרתי, רב קהילת זית רענן באפרת
לענ"ד ראוי לתמוך בחירות ובחופש הבחירה בין טוב לרע, כפי שד' עשה ועושה בכל יום תמיד עם ישראל ועם עולמו. אין כפיה ברוחניות, ואין החוטא מת בעונשו בידי שמיים בגלוי.
אמנם אין הדבר אומר להשכין עוולה בביתנו. הגבול הדק מתוח בין האפשרות לחטוא שהיא חשובה לעצם הבחירה, לבין נתינת הלגיטימציה לחטא שהיא פסולה.
עלינו לעודד הכירות עם הנוגד את דעתנו, ולעודד בחירה בדבר ד'.מכאן שתפקיד הרב הוא בעידוד לבחירה נכונה, ולא בהפיכתו לסלקטור המצמצם את אפשרויות הבחירה.
הרב מאיר נהוראי, רב קיבוץ משואות יצחק
ישנם תחומים, שהקביעה ההלכתית היא מוחלטת וברורה יותר. כגון בתחומים הנוגעים לכשרות מזון בחנות או מפעל. ישנם תחומים שההגדרה ההלכתית מעורפלת ואינה חד משמעית ביחס אליהם. בתחומים מהסוג הזה הרב צריך להיזהר שלא להיכנס לעובי הקורה ולרדת לפרטים. אחד מהתחומים הללו היא בקורת ספרים. טוב יהיה שהרב לא יעסוק בכך ובמיוחד שבקרב הציבור הרחב ספר אינו עומד למבחן כשרות.
הרב ד"ר דניאל ניקריטין, מטפל משפחתי
כאנשי הלכה ורוח, וכמי שמתמודדים עם עולמם הרגשי של פרטים ושל התרבות כולה, יש מקום למעורבות של הרב בעולם הספר. יהיה נהדר אם הרב יהיה זה שימליץ בתכיפות על הכנסתו של ספר חדש למרחב התרבותי של קהילתו. אולם כשמדובר ביכולת לצנזר ולהורות על האסור, הרי שמדובר בעניין שאינו פרקטי ברוב הקהילות. הספרות, כמו המוזיאון וכמו הרחוב הם מקומות שצריך כל אדם לפתח בעצמו ולעצמו את המיומנות כיצד להתהלך בהם. לעיתים אפשר להתעכב ולהתפעל, ולעיתים צריך להמשיך מהר הלאה…
