" זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ"
סיפור קורח ועדתו העומדים במרכז פרשת השבוע, הפכו זה לא מכבר לסמל ודוגמא לעד כמה מגונה ולא טובה היא המחלוקת. הדבר בא לידי ביטוי גם בלשונה של התורה הקובעת: "ולא יהיה כקורח", והדברים נכונים בין אם כפירוש רש"י המפרש את הפסוק: "כדי שלא יהיה כקורח"- כלומר שהנס ועונש המיתה המשונה שנגזרה על קרח ועדתו היא בכדי שלא יקרה עוד כמקרה הזה בבחינת "למען יראו ויראו", ובין אם נחזיק בהסבר הגמרא (סנהדרין קי) שהסבירה כי "ולא יהיה כקורח" הוא ציווי לדורות, כלומר "לאו" האוסר לעשות את מעשה קרח". הדברים נאמרים בפירוש בגמרא: "אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר י"ז) ולא יהיה כקרח וכעדתו"
כך או אחרת, למרות שכל ילד יודע כי מחלוקת היא דבר מסוכן העלול להוביל למקומות שליליים, אי אפשר שלא לשים לב לכך שעולמנו מוקף במחלוקות דבר יום ביומו. כאשר אנו נדרשים לכך ושואלים את עצמנו האם הדבר מותר, יש לנו אין ספור תירוצים. אנו מסבירים כי לא מדובר בעניין אישי אלא באידיאולוגיה, לצורך מצווה, לשם שמיים ואידך זיל גמור. בצורה שכזאת מורים אנו לעצמנו היתר לעשות מחלוקות עם כל מי שלא מסכים איתנו או מתנגד לדרכנו. הדברים נכונים בחינוך, בפוליטיקה, בתחום המדיני וכו'.
ר' יונתן איבישיץ בספרו יערות דבש (חלק שני – דרוש ח) לוקח את המשנה באבות וקובע על פיה מדד נאמן שיכול להראות לנו בכל מחלוקת שבה אנו מוצאים את עצמנו האם היא מחלוקת פסולה מהסוג של עדת קורח ותופסי אומנותם או שבאמת מדובר במחלוקת שהיא ל"שם שמיים". המדד אותו מציע ר' יונתן איבישיץ היא בדיקת היחס הנפשי שלי כלפי בר הפלוגתא/ האוכלוסייה/ המפלגה/ המגזר עמם אני מצוי במחלוקת. ישנו הבדל מהותי בין מצב שבו ביומיום- ברמה האישית יש ביני ובר-הפלוגתא שלי קשרי אהבה ורעות, לבין מצב שבו המחלוקת עצמה יוצרת את רגשות האיבה שיש בי כלפיהם. לי אני אויב להם, וכך דבריו:
"והנה יש לדייק באמרו איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים….אבל בעולם הזה כל מחלוקת, תהיה מה שתהיה, היצר הרע מפתה ואומר שהיא לשם שמים, והיא מצווה גדולה להכניע בוגדים ולשבר זרוע רמה וכהנה דברים רבים. כללו של דבר שאין לך מחלוקת שאין יצר הרע מפתה ואומר שכל הכוונה לשם שמים… א"כ במה יודע איפוא האמת אם היא באמת לשם שמים או לא? בזאת יודע: אי המחולקים ובעלי הריבות, זולת הדבר שחלקו בו ומתנגדים בו זה לזה, הם אוהבים גמורים בלב ונפש הרי זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי המחלוקת, זהו שלא לשם שמים, ויתייצב השטן בתוכם, וזהו הסימן שמסרו לנו חכמי המשנה: איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים… אבל מחלוקת קרח ועדתו, שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה, זו היא שלא לשם שמים…"
בימים אלו אנו עדים לויכוחים קשים ומרים בתוך החברה הישראלית. ריח של בחירות עומד באויר, והמפלגות ורסיסי המפלגות מנגחות האחת את רעותה. משכך ראוי לנו בימים אלה לקחת, לכל הפחות, את המסר הקטן הזה ובכך לפחות לא לשאת שם שמיים לבטלה ולתרץ בו כל מחלוקת. המחלוקת, מן הסתם ימשיכו להתקיים, אולם לפני שנחפש את המאחד והמחבר בין המפלגות השונות במחנה הציוני-דתי , ראוי קודם כול לבחון את היחס הנפשי לכל הפועלים בנושא ולגוונים השונים. מודעות עצמית שכזאת תאפשר לנו להתמלא באהבה וחיבור אמיתי, ללא שום קשר לחילוקי הדעות והתפיסות ומכאן גם יתברר שההבדלים אינם גדולים כפי שהיה נדמה מלכתחילה. ההבדלים הללו בוודאי שאינם משמעותיים לציבור הרחב (שכלל אינו מבחין בין זרם כזה או אחר בסוגי הישיבות וכיוצא בזה), ומכאן שאם נחייה כך וגם נשדר זאת החוצה, נוכל גם להגיע לידי איחוד אמיתי שיכיל בתוכו גם מחלוקות ודעות שונות. רק כך נוכל לומר על חילוקי הדעות הללו כי הם לשם שמיים.
הרב אופיר כהן הוא מנהל בית החינוך אמי"ת בקרית מלאכי וראש הגרעין התורני "אורות אשקלון" ומרבני "'צהר"
