כותרת משנה: אם היו למרדכי יועצים, סביר להניח שהם היו אומרים לו "תמתין". הרי תמיד יש סיכוי שאסתר תיקרא לבוא אל המלך, ואם לא יקרה כך אז אולי יש דרך אחרת באמצעותה ניתן להגיע לסיכומים עם אחשורוש על מזעור הגזירה… אבל מרדכי אשר "ידע את כל אשר נעשה" הבין שאסור לתת ליהודים להתרגל למר גורלם, כי היהודים טובים מדי ב"מקצוע" הזה.
הרבה דברים נעשים במגילת אסתר באופן דחוף ובהול. הרצים יוצאים דחופים (פעמיים) למשימתם. המן נדרש לקחת מהר את הלבוש והסוס ולהלביש את מרדכי. לא רק בחצר המלך נעשים דברים מהר. גם מרדכי ממהר ומיד לאחר משלוח האגרות עם גזרות המן, הוא דורש מאסתר ללכת לאחשורוש. בעצם לא ברור מה בוער למרדכי? לשם מה הפזיזות? הרי הרצים שאמנם יצאו דחופים נושאים אגרות שגזירת ההשמדה הכתובה בהם מיועדת רק לעוד אחד-עשר חדשים. יש סיכון גדול במהירות אליה מכוון מרדכי ולו משום שאסתר לא נקראה לבוא אל המלך כבר שלשים יום וישנו החשש שאם תכנס מיזמתה – המלך עלול להרוג אותה, ואז מי יישאר בכדי להציל את היהודים? אם היו למרדכי יועצים, סביר להניח שהם היו אומרים לו "תמתין". הרי תמיד יש סיכוי שאסתר תיקרא לבוא אל המלך, ואם לא יקרה כך אז אולי יש דרך אחרת באמצעותה ניתן להגיע לסיכומים עם אחשורוש על מזעור הגזירה. חוץ מזה כבר אמרנו שבמלכות אחשורוש הכל קורה מהר, ומי יודע אם עד שנה הבאה ימשיך המן בתפקידו? תקדים ושתי שהמרתה את פי המלך בעניין קטנוני, מלמד שכדאי להמתין.
האמת היא שאין כאן פזיזות, להיפך יש כאן ראיה עמוקה ומפוכחת של המצב.
מרדכי הבין שלאחר ההלם הראשוני יהיו יהודים שיתחילו "להתרגל" לגזירה. מן הסתם רבים היו בורחים ממדינות מלכותו של אחשורוש בכדי להציל את עצמם. אלה שלא ירצו או לא יוכלו לברוח מן הסתם ינסו להתחיל במו"מ על "פשרה כואבת". מרדכי ידע כי אנשים ישלימו עם מר גורלם וימצאו נחמה במי ובמה שינצל, כשאת הנשק הסודי – אסתר המלכה – הם ישמרו לפעם אחרת כבה באמת כבר תהיה ברירה … אפשר להמשיך ולשער שבחלוף הזמן אולי גם אסתר הייתה מתנערת מן העניין ומתרצת זאת בכך שהסיכון שלה הוא וודאי ואילו ההצלה כלל לא בטוחה. במצב כ"כ לא מאוזן יהיה זה טפשי ואפילו מסוכן לאבד את היתרון היחיד שיש ליהודים בביתו של אחשורוש. אם כך היה קורה, אולי לא היה פורים ואסתר לא הייתה מצילה את היהודים, אבל כולם היו מתפארים שיש לנו מלכה ליד אחשורוש. יתכן אפילו שאסתר הייתה דואגת לפצות יפה את היהודים שנאלצו לברוח מהממלכה ואולי אפילו הייתה מצילה כמה קבוצות שהסתתרו בהרים הרחוקים שבקצה הודו וכוש.
את כל הסיפור הדמיוני, אבל הכל-כך מסתבר ומוחשי הזה, הבין מרדכי. מרדכי אשר "ידע את כל אשר נעשה" הבין שאסור לתת ליהודים להתרגל למר גורלם, כי היהודים טובים מדי ב"מקצוע" הזה. גם במצרים היו רבים שלא רצו לצאת שכן מצרים הציעה הצלה לפחות לחלק מהעם. מאידך, הסכנה שבנדודי המדבר ובמלחמה בעמי כנען החזקים נראתה גדולה ומוחשית בהרבה. כך הוא היהודי הגלותי. כשהגוי שובר לו רגל, הוא מתנחם בכך שהנ"ל היה עלול לשבור לו שתיים… מרדכי מפעיל מיד את כל האזעקות. לובש שק ואפר ולא מוכן להחליף בגדים. הוא לא מוכן לדון במצב בישוב הדעת, כי כשיש סכנה לעם ישראל לא מחכים.
אולם לא רק דחיפות הייתה כאן. מרדכי נקט בצעד חריג נוסף: "ויעבור מרדכי – מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתייה" (פרקי דרבי אליעזר, מ"ט). מדוע עשה כן מרדכי? אדרבא, נראה שהיה על היהודים באותו הדור לחגוג את הפסח ולקבל השראה מיציאת מצרים כדברי השיר : עברנו את פרעה – נעבור גם את זה"! הרבה יותר מתקבל על הדעת אם מרדכי היה מעודד את רוחם של מי שלובשים שק ואפר ומרגישים נבוכים ומסכנים, ולא ידכא אותם עוד יותר בביטול החג. אמנם היוזמה באה מצדה של אסתר שאמרה "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה", אולם אחרי הכול שלושת ימים אלו הם י"ג, י"ד וט"ו בניסן! לא פלא שמרדכי מסרב בתחילה לקבל, או בלשונו של המדרש: "אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח!". אולם אסתר עומדת על דעתה ועונה "זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומר דבר זה? ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח?" (שם). סברא ישרה ופשוטה אומרת אסתר למרדכי לפיה אין טעם לקיים את הפסח כשסכנת כליה מרחפת על העם, וכשהיא נדרשת למסירות נפש עבור האומה כולם צריכים להתפלל ולצום כדי לעורר רחמים בשמים ולעזור לה להיות השליח להצלה.
אבל עדיין קשה מנין לאסתר ומרדכי היתר זה לעבור עבירה בכדי להציל את עם ישראל? לא זו בלבד, אלא שהקב"ה הבטיחנו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" וידועים פסוקים ומאמרי חז"ל רבים נוספים המורים על נצחיות ישראל ותשועתם. גם מרדכי עצמו אומר לאסתר שאם היא לא תלך "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ואם כך מה הסיבה בשלה הוא בוחר לסכן את אסתר ובמקביל גם לבטל את החג ומצוותיו?
ה"שפת-אמת" עונה לשאלה זו בקצרה וכותב כי "מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני-ישראל בודאי כמו שכתוב רווח והצלה וכו'…רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעים הישועה מכל מקום יכולים לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת"(שפ"א פורים תרל"ד). לפי ה"שפת אמת" מרדכי ידע כי עתיד הקב"ה לגלגל ישועה בזכות מעשיהם אלו שלו ושל אסתר, אולם בכו"ז פעל כאילו אין הדבר ידוע לו. הסיבה לכך מפורטת גם היא בדברי ה"שפת אמת": "וזה תליא (תלוי) באמונה שלמה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה באה ע"י צעקת האדם אף כי השי"ת לא יעזוב את בנ"י בלי ספק מ"מ צריך לצעוק בעת צרה" וכו'.
ה"שפת אמת" מגלה לנו למעשה כי מבחנו של הצדיק היא היכולת לחיות בשני מישורים בעת ובעונה אחת. מצד אחד ישנו עולם הבחירה החופשית והסיכונים, ומאידך ישנו עולם הידיעה והודאות שהכל לטובה. בעולם המעשה על הצדיק לנהוג כאילו רק הבחירה ומעשה בני-אדם קובעים את המציאות, אולם יחד עם זאת, עליו לדעת בידיעה פנימית חזקה ועמוקה שהכל בידי שמים לגמרי וה' טוב לכל. הרב קוק (משפט כהן סי' קמד) הביא מכאן ראיה שמותר לעבור עברה להצלת כלל ישראל. גם הרב זצ"ל מציין את הסתירה הפנימית שבין הביטחון בהשגחה על הכלל לבין החובה לעשות: "ולה' נתכנו עלילות איך לקשר את המידות הנראות לנו הפכים : בטחון גמור על קיום האומה מצד אחד, וחובת השתדלות בכל מה שיוכל לחזק את קיומה מצד שני…ואנחנו בהדי כבשי דרחמנא למה לן (מה לנו ולסודות הבורא)? וחייבים אנו לעשות כל המצוי בידינו".
הדברים אמורים ונכונים כשהם שהיו בימים ההם גם בזמן הזה.
הרב אברהם וסרמן הוא ר"מ בישיבת ההסדר רמת-גן, משמש כרבה של קהילת גבורת מרדכי בגבעתיים ומרבני 'צהר'
