מחקרים בפדגוגיה חינוכית מראים נתון מדהים על אחוז הקליטה של החומר הנלמד על ידי התלמידים בשעת השיעור. בשיעור פרונטאלי קלאסי, כלומר כזה רגיל שבו המורה עומד ומרצה לתלמידים, התלמידים קולטים וזוכרים רק כ 30% מן החומר המועבר על ידי המורה! נתון מדהים זה מעלה באופן טבעי את השאלה האם ישנה שיטה או דרך באמצעותה ניתן להעלות את שעור האחוזים של החומר הנקלט אצל התלמידים?
תשובות רבות יש לשאלה זו. באופן כללי ניתן לומר כי ככל שהשיעור מגוון יותר, וככל שהמורה משכיל לשתף בשיעור יותר חושים של התלמיד, כך התלמיד יזכור טוב יותר את הנאמר בשיעור. מכאן ששיעורים שנעשה בהם שימוש במוזיקה, צלילים, תמונות, תנועה, דפי עבודה ואמצעים נוספים אחרים, ישאירו את רישומם בזיכרון התלמידים הרבה יותר משיעורים פרונטאליים רגילים.
מחקרים אחרים מעלים נקודה נוספת: ככל שהתלמיד פאסיבי יותר כך הוא קולט פחות. מאידך, ככלשהתלמיד אקטיבי ופעיל יותר, כך הוא קולט וזוכר יותר. מכאן שדפי עבודה עדיפים על הרצאות וסיכומים, וגירוי התלמיד לשאול שאלה ולהתאמץ לענות עליה, עדיף עשרת מונים ממצב שבו המורה הוא זה ששואל וגם עונה
בכל שנה יש לנו ההורים הזדמנות ליישם את המחקרים הללו באופן מעשי אצלנו בבית, בשעור ההיסטוריה הגדול ביותר ביהדות:.ליל הסדר. בלילה הזה, שעליו ואליו אנו חוזרים בכל שנה ושנה, מתאחדים שתי התובנות הפדגוגיות שהוצגו לעיל. בניגוד לשעורים "הרגילים" בהיסטוריה שאותם אנו מכירים מהכיתה, כאן מדובר בשיעור מסוג אחר. שיעור שכולו חוויה, טעמים, ריחות, צבעים, שאלות, הפעלות ומתודות שונות ומשונות. בליל הסדר אנו עושים מאמץ עליון לגרום לילדים לשאול את השאלות בעצמם.
וכך במקום לספר על הלחם שבני ישראל אכלו במצרים, אנו ממש אוכלים אותו וחווים מחדש בכל שנה את הטעם של המצה. אנו "טועמים" את המרירות שהייתה מנת חלקם של אבותינו באכילת המרור, רואים את הזרוע הנטויה שעל קערת הסדר וטועמים את מליחות הדמעות במי המלח של הכרפס. גם ההגדה עצמה היא סמל ודוגמא לספר לימוד חוויתי. אין ספור דוגמאות ישנן להגדה של פסח. לרוב כולן מעוטרות, מצוירות, צבעוניות ומושכות את העין והלב. אין פלא שכל כך קל לזכור את עשרת המכות, את קריעת ים סוף ואת הסיפור על רבי אלעזר בן עזריה בבני ברק. לכאורה נתונים היסטוריים יבשים, אבל "ספר הלימוד" גורם להם בהמחשות שונות לקום לתחייה מול עיננו. הפלפול על מספר מכות מצרים, על סימני הסדר ועוד פרטים בלילה הזה, הופכים לחווייתיים באמצעות השירים, המנגינות, הצבעים, הטעמים, המנהגים והריחות. לילה אחד בשנה כולנו הופכים להיות מורים להיסטוריה והחומר הנלמד הופך למעניין ומרתק מעין כמוהו.
ייתכן וזאת הסיבה בגללה פסק הרמב"ם להלכה את לשון המשנה הקובעת כי "חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים …". גם איש ההלכה המובהק ביותר, מבין כי כאשר מדובר על היסטוריה יהודית ועל כור מחצבתנו כולנו צריכים להיות קצת שחקנים. בלילה הזה אין מקום למורים חמורי סבר המלמדים נתונים יבשים. אין פלא שבגיוון שכזה ניתן למצוא ליד שולחן הסדר את החכם עם הרשע, את התם עם זה שאינו יודע לשאול. כשהשיעור מעניין והחומר מועבר בצורה חווייתית, אף תלמיד לא רוצה להישאר מחוץ לכיתה…
הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", דתי-מקיף נתיבות ומרבני 'צהר'
