בחזון מדינת התורה מערכת המשפט תופסת מקום מרכזי, כפי שמופיע בפרשת שופטים בראש הפירמידה עומד בית דין הגדול, היא הסנהדרין בכינויה המאוחר. מתחתיו עומדים בתי דין של כג' דיינים שבסמכותם לפסוק בדיני נפשות, ומתחתם בתי דין של ג' דיינים הדנים בדיני ממונות. השוני הבולט ביותר בין ימינו למערכת זאת הוא בסנהדרין. הסנהדרין איננו רק מוסד שיפוטי אלא גם מוסד מחוקק. הנורמה הבסיסית ביהדות מחויבת להתגלות הקב"ה בסיני, יחד עם זאת הקב"ה הותיר לנו סמכות חקיקה אנושית, אם באשר לפרשנות החוק (היא התורה) ואם באשר להתקנת תקנות למען חיזוק הדת או תיקון העולם (ראה רמב"ם תחילת הל' ממרים). גם לנציגות של קהל, בתאום עם בית הדין, יש סמכות חקיקה מקומית.
מכיוון שהשוני הוא כה גדול, נראה שקשה לדמיין אפשרות של יישום מערכת שכזו בימינו. עם זאת יש לזכור שאיננו עוסקים כאן במדינת המשיח (שאיננו זקוק לעצתנו) אלא במדינה תורנית שבדרך, כאשר רוב העם שומר מצוות אולם מושרשים בקרבו יסודות דמוקרטיים, שאינם בהכרח סותרים את ההלכה. דיון בעניין זה יראה אור גם בכתב העת של ארגון רבני "צהר" בקרוב.
לאור האמור נציין מודל אפשרי. בראש הפירמידה יעמוד בית משפט גבוה שיורכב מדיינים יודעי דת ודין שיקבלו גם את הסכמת הציבור למינויים. לפי המקובל בימינו, והוסכם בזמנו ע"י הרב קוק, בית דין זה ישמש גם כערכאת ערעור. כמו כן תקום כנסת נבחרת, שתעסוק בחקיקה בתחומים מותרים שאינם סותרים דין תורה. בכנסת זו מקום גם למפלגות שאינן דווקא דתיות, ובלבד שאינן אנטי-דתיות. כל החקיקה תהיה מסורה לביקורת ביה"ד הגבוה או ועדה שתקום מטעמו. בכך אנו מיישמים את הרעיון של "אדם חשוב" (ב"ב ט, א) שיכול לפסול חוקים שאינם עומדים בתנאי מינימום. כבר כיום בית המשפט פוסל חוקים מסיבות דומות, אלא שכאן אנו מדברים כמובן על קריטריונים של תורה ואכמ"ל.
מערכת המשפט הרגילה תורכב מדיינים, שיעסקו בכל תחומי המשפט, כאשר הם דנים לפי דין תורה, כולל חוקי הכנסת כפי שבואר לעיל. יש מקום לחשוב גם על בתי דין מקצועיים בתחומים מוגדרים, כמו תחבורה, שישלבו שופטים נבחרים, מומחים בתחום, שהם לאו דווקא תלמידי חכמים. אך פסקיהם יהיו נתונים לאפשרות ערעור בפני בתי הדין הרגילים.
מאחר ובמציאות שכזאת תמלא הארץ דעה (בדרכי נעם), הרי שאפשר יהיה בקלות להקים בתי דין של שלשה בכל שכונה. ביה"ד הגדול ישתדל להביא אחידות בסדרי הדין, ובמידה ידועה גם בכווני הפסיקה של כל בתי הדין. ספק בעיני אם בשלב זה נחזור לדון בדיני נפשות (לפי הוראת הרמב"ם בהל' סנהדרין ד, יא) או שעדיין נזקק ל"משפט המלך", היינו לבתי משפט פליליים שיוקמו ע"י הממשלה, שגם הם יהיו נתונים לפיקוח בית הדין הגדול האמור.
והערה לסיום. המהפך בהצעה זו אינו רק בכך שהוא מחליף את בית המשפט החילוני, אלא בכך שהוא דורש מדיינים יר"ש לא רק ללמוד ולפסור לפי כללי תורה, אלא גם עם התחשבות בחוקי הביטוח, החברות בע"מ וכיוצ"ב.
הרב ד"ר איתמר ורהפטיג הוא מרצה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן וראש צוות המחקר במכון "משפטי ארץ" בעפרה.
