סדרת השאלות שמעוררת הלאומיות היהודית החדשה שקמה לה במדינת ישראל, טרם זכו למענה מלא. יחד עם זאת, בשנים האחרונות נדמה כי בשלו התנאים להרים את הראש ולהתבונן גם בשאלות "הגדולות" -שאלות המדיניות.
באופן ספציפי בתחום הכלכלי, ישנה שאלת מבוא מרכזית והיא האם יש בכלל "כלכלה יהודית", או שמא בדבר הרשות עסקינן וכל הדרכים כשרות? דומני כי התשובה לשאלה זו היא שאכן מדובר בדבר הרשות שאין לגביו הלכה מחייבת (וזאת בדומה להימנעות השיטתית של ביהמ"ש מהתערבות בשאלות כלכליות). אולם, למרות שכלליה "חייב" וה"אסור" אינם חלים כאן, אמירות בנוסח "ראוי" ו"לא-ראוי" חלות גם חלות.
כל מדיניות כלכלית היא תוצאה של הכרעות מקצועיות בשאלה איך להשיג את המטרות, אבל חשוב מכך, היא תוצאה של הכרעות ערכיות לשאלה מהן המטרות הראויות. בנוגע לשאלה האחרונה הרי שמצינו בתורה ואפילו בהלכה, אמירות משמעותיות ביותר. הקושי בחילוץ אמירות אלה נובע מכך שבעלי הידע המקצועי- המודעים לדילמות הערכיות, אינם בעלי הידע התורני. וכך נותרת התורה בקרן זווית למרות שניתן לשאוב ממנה מענה.
דוגמא לכך, היא השאלה האם יש לסייע למי שהביא על עצמו מצוקה, לדוגמא: האם יש לתת דמי אבטלה למובטל מרצון? האם יש מקום לתת קצבאות לחולה שלקה בסרטן ריאות כתוצאה מעישון כבד? ישנם דוגמאות רבות נוספות (רובן מוגדרות כ"עניים שאינם-ראויים לסיוע"). לשאלות אלה השלכות הרות גורל על אופי מדיניות הרווחה הנהוגה במדינה, והן גם נושאות אופי ערכי מובהק.
שאלה זו ממש שנויה במחלוקת ראשונים ואחרונים, כאשר דעת הרוב היא שאין לתמוך במי שמביא על עצמו את המצוקה בידיים. אולם יש לכך סייג במקרים בהם הנזקק נמצא בהקשר חברתי שאינו מאפשר לו להיחלץ ממצבו. או אז הוא זכאי לסיוע. סיוג זה פותח פתח לבחינה מחודשת של אחריות הנזקק למצבו.
אמנם ישנו פער עצום בין מקורות היהדות שעוסקים בדרך כלל בהכרעה אישית או קהילתית, לבין השאלות הכלכליות של מדינה שמקיימת מערכות ממלכתיות. אולם פער זה אינו פוטר מהאחריות והמאמץ לגשר על מרווחים אלו וליצור כלים לשמיעת דבר ה' גם בשאלות אלה. ניסיון חלקי בתחום זה נעשה באתר "כלכלה יהודית" ששם לו למטרה לכנס מאמרים בנושאים אלה, באופן נגיש וידידותי.
הרב עדו רכניץ, מרכז מכון "משפטי ארץ" בעפרה ומרבני 'צהר'
