זוהי לא הלצה: לאחרונה פורסם מחקר מדעי לפיו אנשים שמתפללים חולים פחות מאלה שלא פוקדים את בית הכנסת. הסיבה עדיין לא ברורה, אולם לפי מסקנות המחקר הרי שקרוב לוודאי שבמדינה יהודית שבה יהיו יותר מתפללים יהיו גם פחות חולים.
ונמשיך בטוב: מדינת ישראל מתבלטת ללא ספק לטובה כשמסתכלים על רובו של העולם המערבי, זה הנאור לכאורה, שבו עדיין רוב האזרחים אינם מבוטחים בביטוח בריאותי על פי חוק, ולכן זכאים לכל שירותי הרפואה המתקדמים. אין לי ספק שחוק הבריאות הממלכתי, שמעניק זכות זו, הוא חוק יהודי למהדרין. לא זו בלבד שהוא נותן שירות שווה לדל ולעשיר, אלא שמס הבריאות, שהוא מקור חיותו, הוא מס פרוגרסיבי, כשהעשיר משלם יותר והעני פחות.
ואף על פי כן עדיין נותר מרווח גדול לאזרח הבודד לעשות עוד. מן הראוי שבמדינה יהודית יסכים כל אחד להשתלת איבריו לאחר מותו, ולא ימתינו בתור כאלף חולים לתורמי כלייה, וכמה מאות לאיברים חיוניים כמו לב, כבד, ריאות ועוד. ועדיין לא נגענו בבנק הדם, שחייב להיות מלא תמיד בלי זעקות של מחסור, הפורצות ממנו מפעם לפעם.
הגם שמערכת הבריאות מעניקה שירות חובה לכל אזרח, באמצעות קופות החולים, היא נמצאת במצוקה נוראה בכמה תחומים: משבר חמור בשירותי בריאות הנפש, בציוד מתקדם לפגיות, בטיפולי הקרנה לחולי סרטן ובמיטות טיפול נמרץ. הכל, כידוע, שאלה של תקציב, והוא ניתן בקמצנות ובמשורה לבתי החולים הציבוריים, דבר שיוצר אפליה בין העשירים, שמוצאים פתרונות בביטוחים פרטיים יקרים, לעניים שאין ידם משגת לפרמיית הביטוח. מדינה יהודית רואה בשיוויון הזכויות שלכלל ישראלערך מרכזי, וחייבת לשנות סדרי עדיפויות ולסגור פערים.
פער נוסף מתגלה כשחוקרים את הפריפריות לעומת המרכז. תוחלת החיים בגוש דן ובירושלים גבוהה בכמה שנים מזו של הדרום והצפון הרחוקים. היינו מאמינים? הסיבה לכך היא מחסור חמור ברופאים, אחיות ומומחים. אלו מתרכזים בבתי החולים היוקרתיים במרכז הארץ וגם מעניקים משירותיהם לקהילות בהם הם חיים. העוני והאבטלה שמאפיינות אף הם את הפריפריות, מצמצמות גם את יכולתן של המשפחות לקנות תרופות.
יש הטוענים כי חקיקה בנושאים הלכתיים היא מיותרת כיוון שהיא גורמת לניכור וריחוק. לדעתי דווקא כאן, בתחום הבריאות, אין לנו ברירה אלא לחוקק ודווקא מהכיוון היהודי. מדע הרפואה צועד בצעדי ענק ומביא עימו חידושים מדעיים. אנו חייבים לפעול בכל הכוחות הפוליטיים כדי לחוקק חקיקה שתמסד כל חידוש מקצועי בסביבה תואמת הלכה: השתלות, קביעת רגע המוות, נתיחת גופות, תרומת זרע, זכות החולה הנוטה למות על הפסקת הטיפולים, הפרייה חוץ גופית, פונדקאות ועוד. החקיקה מביאה לכך, שכל אזרח מתמסר לרופאיו מתוך ביטחון שהטיפול הרפואי עולה בקנה אחד עם אמונתו הדתית. זהו תנאי הכרחי במדינה יהודית. במדינה יהודית חייבים כל בתי החולים הממלכתיים והציבוריים לשמור כשרות ושבת באופן מוחלט. כיום ישנם בתי חולים ממלכתיים שמחללים בהם שבת, בפרט במטבח, שבשבת מבשלים בו כבימות החול.
לאחרונה עסקה המערכת הפוליטית בארץ, על רקע הקמת הממשלה החדשה, בשאלה האם משרד הבריאות צריך להיות מנוהל בידי שר או סגן שר. השאלה אינה טכנית, אלא מהותית. האם משרד הבריאות הוא משרד מרכזי כמו ביטחון, חוץ וחינוך, או שהבריאות נמצאת בסדר עדיפות משני, ולכן יכולה להסתפק בניהול והובלה מסוג ב'. מבחינה יהודית אין ספק שמדינה יהודית ראוי שתשים את בריאות כלל אזרחיה בראש אתגריה הערכיים והחברתיים. ממילא זוהי גם התשובה לשאלה הפוליטית.
שאול יהלום הוא שר וח"כ לשעבר מטעם סיעת המפד"ל, ושימש כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת
