בפתחה של פרשת פקודי אנו נחשפים לספירת המלאי שעושה משה. מדוע יש צורך בספירה כזו כללית? הרי מדובר בדברים שנידבו, ובנוסף מדובר במשה רבנו, ש"בכל ביתי נאמן הוא"?
עונה המדרש: ואלה פקודי המשכן, כך פתח ר' תנחומא בר אבא … אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם… שמות רבה (וילנא) פרשה נא א
ז"א שהפרשה שלנו נכתבה בעיקר בגלל משה שהחליט להציג שקיפות ואמינות, ע"י ספירת הכסף והזהב שהגיע לבניית המשכן וכליו. משה מציג לנו רף גבוהה שהאדם צריך לשאוף אליו- וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל במדבר פרק לב
בדרך כלל, אנו מוצאים את עצמנו שואלים מתי אפשר לשנות מן האמת. אבל בחז"ל רואים שיש גם דרישה להיות אנשי אמת. יש סיפור מעניין בבבלי סנהדרין (צז.) על מקום שקראו לו – אמת (=קושטא). ועבר לגור שם רב טבות או טביומי, שגם אם היו מביאים לו את כל חלל העולם – לא היה משנה בדיבורו. במקום הזה לא מת אף אדם לפני זמנו (סמך לדבר מה שאמר הפסוק (ירמיה י י): "וה' א-להים אמת הוא א-להים חיים ומלך עולם). פעם אחת, מספרת הגמרא, אשתו של טביומי חפפא ראשה, ובדיוק אז באה השכנה ודפקה על הדלת ורצתה לדבר עימה, הבעל, שחשב שזה לא צנועה לומר מה אשתו בדיוק עושה, שינה בדיבורו וטען שהיא לא נמצאת (מכירים דברים כאלו?!). מסופר שכתוצאה מכך שני בניו מתו צעירים, ומיד באו אליו אנשי מקום קושטא ובקשו ממנו לעזוב את המקום!
חז"ל שהם עצמם תבעו מאיתנו לשנות כשמדובר בצניעות (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כג עמוד בדאמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא), הם מוסרים לנו מסר הפוך במדרש זה. מה מנסים לומר לנו חז"ל?
ובכן סיפור זה מלמד אותנו, שלמרות שאפשר לשנות בדיבורך כגון בענייני צניעות, אם שינית דע לך שיש תוצאות לכך. זה לא מובן מאליו שבמקום הצורך מותר לשנות מן האמת, לכול שינוי, יש מחיר. האמת היא המציאות היחידה שהייתה.
אחת ההוכחות לכך מצויה אצל יעקב אבנו, שעל כך ששינה מן האמת והחליף ליצחק את הבכור בצעיר, (בצדק), קיבל את עונשו שגם לו החליפו בין הבכורה לצעירה.
בעצם מדוע צריך להיות איש אמת?למה להיות אמיתי?
ניתן לומר שיש שתי סיבות חשובות לכך האחת בעלת ערך אישי ואחת בעלת ערך לאומי וכללי.
במישור הפרטי אחד הדברים המעניינים שאדם עושה הוא – השאיפה להיות אותנטי- אמיתי, מי מאיתנו לא קנה פעם משהו במחיר גבוה יותר – מוצר מקורי, ובלבל שלא יקנה זיוף? מה נחשב בעניי האדם נכון יותר לקנות שרשרת יהלומים או שרשרת מזכוכית (כשיש לו כסף)? האדם הסביר יענה מיהלומים, כנראה שבכל אחת ואחד מאיתנו יש מוסר כליות השואף שלא לשקר לסביבה, ולא לשקר לעצמך, ולהיות אמיתי. כמה קשה מצפונית להתמודד עם גניבה שעשינו? כמה פעמים נחמנו את עצמנו- "טוב הוא לא ישים לב לכך, זה דבר פעוט?" האדם שואף להיות שלם, ללא פגמים וחסרונות.
יכול להיות שזה הפירוש לדברי האורחות צדיקים (בשער האמת):
הנשמה נבראת ממקום רוח הקודש, שנאמר (בראשית ב ז): "ויפח באפיו נשמת חיים", ונחצבת ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קדשי הקדשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר (ירמיה י י): "וה' אלהים אמת".
במשור הכללי, הגמרא-בבא בתרא (ח:) דורשת מגבאי צדקה שלא לעורר חשד אפילו קטן מהסביבה:
ת"ר: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות; מצא מעות בשוק – לא יתנם בתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם; כיוצא בו, היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק – לא יתננו לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם…
מדוע? ובכן כולנו סולדים מהמילה פוליטיקה, כולנו לא אוהבים שנבחרי הציבור משקרים לנו, אנו רוצים שקיפות ונאמנות. כאשר נוצר מצב של שקר, תאווה וחוסר צדק לפתע אנו חשים שמנצלים אותנו, שללא פרוטקציה אין לך סיכוי לקבל את המגיע לך עפ"י צדק. כשלוקחים את המגיע לנו – פתאום אנו רוצים צדק. צדק=סדר, ואם יש סדר, אז הציבור מרגיש מוגן.
הדרישה אם כן לצדק היא אימננטית לנו, וגם נדרשת בציבור כדי לקיים סדר כללי.
עד כמה נדרוש מעצמנו?
גם כאן יש שלושה משורים בהם ניתן וצריך לחדד את מידת האמת:
ראשית במשור האישי, אומר האורות צדיקים (שם): אבל אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל, ומחשב בעניני העולם, ויקרא בלשונו, ולבו בענין אחר … אז אין עבודתו אמת, והוא מאותם שנאמר עליהם (ירמיה יב ב'): "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". לכך אנו מתפללים: "וטהר לבנו לעבדך באמת", שנעשה כל עבודתנו באמיתות, ונאמין בלב שלם ובנפש חפצה, ולא מפני אנשים, ולא עבור ממון או רעות רוח.
במישור הציבורי- כיצד נתנהג עם הסביבה, כאן יש רף מאוד גבוה של האורחות צדיקים אומר על כך: "חסידים הראשונים כשהיה להם מקח, היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמת לבבם (כמו שהם חשבו למכור מתחילה, למרות שהקונה הוסיף במחיר), איך שהיו מסכימים ליתן, אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף לא היו רוצים אלא כפי הסכמת לבבם.
והמשור האחרון המישור הלאומי. ידוע הסיפור על רבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצוארו, אמרו לו: רבי! (משלי י כב): "ברכת ה' היא תעשיר". אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי! הלך והחזירה לאותו הישמעאלי, קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח! (דברים רבה ג ג)
לומר את האמת- יכול להוביל לקידוש ה', שאדם ניצב על עקרונותיו (ומשלב בהם לפנים משורת הדין), הסביבה מוקירה זאת ומכבדת אותו.
הגיעה השעה (מזמן) לשאוף להיות אנשי אמת ויושר, בכול מקום, בכול מצב ובכול זמן. אם נשדר לסביבה שכך צריך להיות- נצליח, בע"ה, ליצור שינוי אמיתי ולהגיע לחברה ומדינה צודקת, ולהגשים את משאלות ליבנו.
"שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג יג)
