משנה: את ליל הסדר של שנת תשס"ב זוכר הרב שנוולד בעיקר בגלל מה שקרה לאחריו. משולחן החג אל חמ"ל הפיקוד בשכם. מהמצות השמורות למנות הקרב של מבצע "חומת מגן"
מוצאי ליל הסדר תשס"ב. הציבור מתפזר מבית הכנסת איש איש לביתו, הכל עדיין חגיגי. רשמי ליל הסדר מרחפים בחלל, אולם הייתה גם איזו תחושה מודחקת האומרת שמא קרה משהו בחג.
קול הבריטון הרשמי של קריין החדשות פתח את המהדורה עם דיווח על הפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה. עשרים ושמונה הרוגים, שני פצועים אנוש, מאה ארבעים פצועים נוספים. במהלך אותם שבועות נהרגו בפיגועים ברחבי הארץ יותר ממאה אנשים ומאות נפצעו. מתחילת גל האירועים של ראש השנה, שנה וחצי קודם לכן, נרצחו כבר קרוב לאלף איש. שוב אותה תחושה מוכרת של תסכול וזעם. עד מתי ימשיכו אזרחים לקפד את חייהם? מדוע מדינת ישראל מגלה אזלת יד וגוזרת על עצמה שלא לפעול בכוח ובעוצה הצבאית בכדי לעשות סוף למתקפת הטרור?
אחרי הרדיו מדליקים את המכשיר הסלולרי. עשר הודעות קוליות נצברו בו במהלך החג, והללו רק חיזקו את התחושה שהולך לקרות משהו.
"הסמח"ט תיצור קשר עם המח"ט!" – היתה ההודעה הקולית הראשונה שהושארה מלשכת החטיבה. שיחה חטופה עם המח"ט הבהירה את התמונה: יוצאים למבצע רחב היקף, כיבוש הערים ביו"ש, כשהחטיבה שלנו תשתתף בכיבוש שכם.
שכם של אותם ימים הייתה בירת הטרור של יהודה ושומרון. התבצרו בה אלפי חמושים מכל הארגונים. שלושה חטיבות הוקצו לכיבוש שכם: חטיבת הצנחנים, חטיבת גולני וחטיבת השריון שלנו.
יום שישי בבוקר, ראשון של חול המועד פסח, החלה הספירה לאחור לקראת ההתקפה. ההתקפה הולכת ובאה וכל גם שבת המלכה. קולטים אנשים, מחתימים על ציוד, מארגנים יחידות, החמ"ל עסוק בתכנון "נוהל קרב" ובמקביל החל הגיוס.
מידע רב הצטבר על התארגנות המחבלים בעיר ועל מיקום המטענים בקרבת הצירים. בשעות הצהריים המוקדמות החלו המפקדים לקבל עדכונים ומשימות. הכרנו את חיילי ומפקדי החטיבה ואת איכותם המיוחדת, וידענו שנוכל לסמוך עליהם שיעשו את המרב והמיטב בכדי שנצליח במשימה.
למרות שכולנו אנשי מילואים, בעלי משפחות, הבנו שאין מדובר בתרגיל ועשויים להיות נפגעים. באוויר עמדה אווירה של התעלות וחרדת קודש. ידענו כי הגיעה העת שהמדינה תעשה את המוטל עליה ותחזיר את הביטחון לתושביה.
המחשבה מרוכזת בניהול מקצועי ואינטנסיבי של מספר תהליכים במקביל. כמעט אין פנאי למחשבות ותחושות. ישנה אחריות כבדה להצלחת המשימה ולגורל האנשים, שעזבו את ביתם ומשפחתם כדי להלחם, ומי יודע כמה מהם לא יחזרו שלמים ובריאים ח"ו.
היו מפקדים שחששו שהיקף ההתגייסות של אנשי המילואים יהיה שונה ממה שהינו מורגלים בו ממלחמת יום הכיפורים ובמבצע שלום הגליל, בעיקר משום שמדובר בלחימה בערי יהודה ושומרון. נפוצו שמועות על ההערכות שדברו על מאות אבדות לכוחותינו בכניסה לכל אחת מהערים, והיה חשש שאלו יורידו את המוטיבציה. גם העיתוי, תקופה של חופשה שבה הילדים מצויים בבית (חופשת הפסח) ומזג האוויר החורפי עלולים היו להשפיע על אחוזי גיוס נמוכים. בפועל כבר בשלבים המוקדמים היה ברור כי מדובר באחוזים גבוהים מאד של היענות. הגיעו חיילים רבים יותר מהצפוי ולא נותר ציוד מינימאלי. חסרו מדים, מעילים, שקי שינה ומזרונים. בלילה הראשון הגיע הגיוס בקרב הלוחמים בחטיבה ליותר ממאה אחוז, הישג חסר תקדים שגרם לנו סיפוק גדול.
בערב הפריצה לשכם, בהיותי בחמ"ל צלצל הטלפון. הרמתי את השפופרת ומן העבר השני היה רב אברום שפירא זצ"ל. כששמעתי את קולו התרגשתי מאד. הרב שפירא ברך אותי ואת החטיבה שנמלא את משימותינו בהצלחה ושד' ישמור עלינו לבל נפגע. בתום השיחה התלבטתי האם לשמור את דבר קיומה של השיחה לעצמי, ולבסוף החלטתי להביאה לידיעת כל הקצינים ואנשי המבצעים שהיו בחמ"ל, למרות שאינם דתיים. בחמ"ל הושלך הס והדממה נמשכה עוד מספר שניות לאחר שסיימתי את דברי. הרגשתי שהדברים חיזקו את האנשים ודיברו אל ליבם.
כך החל לומבצע "חומת מגן" במהלכו כבשנו מחדש את קבר יוסף. אירועים רבים אירעו בלחימה ההיא וכולם נסתיימו בדרך נס ללא נפגעים, על אף שבלחימה רבת אירועים ישנן תקלות ואסונות.
בתום המבצע שהסתיים בהצלחה חסרת תקדים ללא נפגעים, נזכרנו בברכתו של הצדיק, ואף הודיתי לרב שפירא זצ"ל על כך.
אל"מ הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת ההסדר בעיר מודיעין, השתתף כסמח"ט שריון במבצע 'חומת מגן' בפסח תשס"ב
