הגמרא במסכת פסחים מספרת כי רבי עקיבא חזר מוקדם מבית המדרש רק פעמיים בשנה. אחת מאותן פעמים הייתה בערב פסח: "בשביל תינוקות כדי שלא ישנו". הרשב"ם מפרש כי תפקידו של רבי עקיבא היה לדאוג שהתינוקות יישנו ביום בכדי שלא ירדמו בלילה בשעת ההגדה. הוא תיפקד כ"שמרטף" לילדים הישנים את שנת הצהריים.
כל מי שזכה לגדל תינוקות וילדים יודע שהרגשת החירות של ההורים מגיעה רק בשעות הערב בהן הילדים החמודים נמים בנעימים את שנתם ועל הבית יורדת לזמן קצר אווירה שקטה ונינוחה. אם הדבר היה תלוי בי הייתי דואג להתיש את כל הילדים ולהרדים אותם בשנייה הראשונה האפשרית, ורק אז להסב בשמחה גדולה ובנינוחות (ובעיקר בשקט..) לשולחן הסדר. אז מדוע להשאיר אותם ערים?
ידוע כי מצוות "והגדת לבנך", היא המצווה המרכזית של ליל הסדר. לכן הסיפור אותו מנחילים אנשי הדור הבוגר לדור הצעיר הוא כה חשוב עד כי יש עניין גדול שהילדים יהיו מעורבים בחוויית סיפור ההגדה. אולם ניתן להציע כיוון נוסף לחשיבות ההשתתפות הפעילה של הילדים.
חירות אמיתית של עם לא מתבטאת רק בלימוד תורה. חירות אמיתית גם לא מתמקדת רק בהתעלות רוחנית ובחוויה.
ביציאת מצרים יצאו לחירות לא רק המבוגרים אלא גם הילדים. לא היו אלא רק אנשים פרטיים אלא עם שלם. ניתן לשער כי גם בזמן יציאת מצרים לא הכל היה כל כך מאורגן. המבוגרים אולי עסקו במשמעות הרוחנית של היציאה מעבדות לחירות, אבל קרוב לוודאי שהילדים נהנו מהבלגן וההמולה שמסביב.
כאשר הנביא זכריה מתאר את הגאולה העתידית הוא מתאר מצב אוטופי בו זקנים יישבו ברחובות ירושלים וילדים משחקים על ידם: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלָים… ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים .."
החוויה החירותית של ליל הסדר מפגישה אותנו גם עם דברי תורה, אבל גם עם קליות ואגוזים. היא מפגישה אותנו עם פסח מצה ומרור אבל גם עם שאלות וקושיות של ילדים ולכן גם עם המריבות וההצקות שלהם. מי שרוצה להרגיש חירות צריך לדעת שאיפה שיש חיים יש גם רעש והמולה. בבית הקברות, מקום בו מפוזרות מצבות לרוב, שם, ורק שם, יש שקט ומנוחה.
רבי עקיבא חזר מוקדם מבית המדרש ודאג בעצמו שילדיו ילכו לישון כי הוא רצה אותם ערניים, שמחים ואפילו שובבים בליל הסדר. הוא ידע שחירות אמיתית כוללת חיי משפחה תוססים יחד עם דיונים עמוקים של תלמידי חכמים. חירות כוללת מריבות של ילדים קטנים וצעקות ובכיות של תינוקות רעבים, כי חרות אמיתית היא לא רק "סדר" אלא בעיקר בלגן. לכן רבי עקיבא דאג שהילדים ישנו כי בליל הסדר שלו הוא רצה ילדים ולא רק דברי תורה זמירות ושירים.
זו גם הסיבה בגללה אנו מסכימים "לוותר" על האידיאלים והערכים בהם אנו דוגלים כל השנה, ומאפשרים לילדים לגנוב את האפיקומן ובתמורה לבקש מתנות לרוב. רק שיישארו ערים.
נשתדל בליל הסדר לא לצפות מהילדים להיות רק חכמים ונבונים ומדקלמים את השאלות והתשובות הנכונות. נתבונן בהם וניתן להם להתנהג כילדים, ונתענג מהמשחקים (וגם) מהמריבות שלהם בסלון ובמטבח. רק כך נסב בשמחה ונודה לה' על החירות הנפלאה.
חג חירות שמח.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
