הציבור הדתי לאומי החל בשנים האחרונות להפנים את חשיבות ההשקעה בתחומים נוספים מלבד תחום ההתיישבות, כשאחד התחומים שהוזנחו הוא תחום המחקר והתיעוד. המתנחלים אמנם בנו יישובים ועשו היסטוריה אולם מי שכתב אותה היו מתנגדיהם האידיאולוגיים. "כנגד כל הסיכויים", ספרו של העיתונאי חגי הוברמן, מנסה לתקן את המציאות המעוותת, ולתעד את סיפור ההתיישבות היהודית ביש"ע בעיניים אוהדות יותר. בשני כרכים גדושים מביא הוברמן את סיפור הקמתם של היישובים ביו"ש מאז שחרורם של יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים ועד מותה של תוכנית ההתכנסות של אולמרט. זהו ספר היסטורי עיוני ולא לכל אחד יהיה קל לקרוא אותו ברצף. אולם מי שיבקש להבין כיצד הושג ההישג המרשים של למעלה ממאתיים אלף מתיישבים ביהודה ושומרון לבדה, ראוי שיקרא את הספר.
הספר חושף נתונים ופרטים שלא מוכרים לרבנו. כך למשל מעניין לגלות כי הקשיים המלווים הקמת יישוב מעבר לקו הירוק, היו קיימים גם בתקופות בהן השמאל לא אחז בהגה השלטון. מעציב לשמוע שמועצת יש"ע נאלצה להיאבק בישובים שונים לאחר שאלה הנהיגו סלקטיביות בקליטת תושבים באמצעות ועדות קבלה מחמירות, וזאת גם בתקופה שבה ייבשו את ההתיישבות. משעשע לקרוא כי חלק מהישובים ביהודה ושומרון הוקמו רק בגלל יריבות אישית בין רבין ופרס או בין שרון וויצמן.
הוברמן שלא מפספס בספרו כמעט שום ישוב או מאחז, עשה ללא ספק עבודה תיעודית יוצאת מן הכלל, אולם עבור האדם הממוצע ריבוי הפרטים והתיאורים עלולים להיות מייגעים למדי. הירידה לפרטי הפרטים (שעל חלקם ניתן היה לוותר בהחלט) אמנם עלולה להפוך פה ושם את הקריאה לטרחנית, ישנם סיפורים קטנים שאותם שולף הוברמן מאחורי הקלעים מה'מטבחון' של מועצת יש"ע שללא ספק עושים את הספר למה שהוא.
למרות שהזווית ממנה נכתב הספר היא ללא ספק אוהדת, יאמר לשבחו של הוברמן כי הוא בעיקר מספר סיפור היסטורי, כשלרוב הוא מותיר את הפרשנויות ועמדותיו האישיות בצד. יחד עם זאת, בכמה מקומות הוברמן התקשה מתאפק, ולי לפחות הדבר צרם. כך למשל בפרק בו מסופר על פסק ההלכה של הרב אברהם שפירא זצ"ל בסוגיית סירוב פקודה לפינוי יישובים. בעניין זה כותב הוברמן את המילים הבאות: "הרב שפירא השיב את התשובה המובנת מאליה לכל בן תורה – אקרא לו לסרב פקודה". הוברמן וודאי יודע שנושא סירוב הפקודה נתון במחלוקת בין גדולי תורה, ומכאן שהתוספת שלו במקרה זה לא רק שאינה מדויקת אלא גם איננה במקומה.
חיסרון משמעותי שבלט לעיניי בספר הוא העדרם של מפתחות כלשהם. שני הכרכים נטולי המפתחות הופכים את ההתחקות אחר שמות של אישים או יישובים בספר לעניין כמעט בלתי-אפשרי. הדבר תמוה בעיקר לאור בעבדה שבספרים מן הסוג הזה מפתחות הן מרכיב בסיסי. מי שבכל זאת יבקש לברר פרט זה אוחר יאלץ לדפדף ולנחש על פי שמות הפרקים היכן ימצא את מבוקשו. יש לקוות כי במהדורות הבאות העניין יתוקן, מה שיהפוך את הספר לידידותי יותר למשתמש.
כנגד כל הסיכויים , הוצאת ספריית נצרים 550 עמודים בשני כרכים.
אלישיב רייכנר, פובליציסט, עיתונאי ב"מקור ראשון" וחבר מערכת "נקודה"
