ההסבה סביב שולחן הסדר בליל פסח, מה מבקשת היא להביע? לכאורה, התשובה פשוטה: זיכרון העבר והכרת תודה לה' על ניסי העבר. תשובה זו היא קשה, מפני שלא לכל עבר יש ערך נצחי המחייב את זכירתו. חשוב לזכור את העבר כל עוד הוא משמעותי בהווה, כל עוד הוא אקטואלי. זיכרון עבר שאיבד את משמעותו העכשווית, הוא לא יותר מנוסטלגיה. לאור זאת עלינו לבחון מהי יציאת מצרים עבורנו? האם מדובר בעבר שיש לו משמעות אקטואלית או בעבר שחלף והלך לו? יציאת מצרים פתחה לפני אלפי שנים בפני עם ישראל את השער אל החירות, אבל לאחריה באו תהפוכות רבות ששללו אותה מאיתנו. לאחר שיצאנו ממצרים ונכנסנו לארץ ישראל, גלינו פעמיים מארצנו. ההיסטוריה שלנו מורכבת מגאולה וגלות לסירוגין: שעבוד מצרים, גאולת מצרים, גלות בבל, שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, גלות רומי, ושיבת ציון הנוכחית. לכאורה כל ההישגים של יציאת מצרים, נמחקו בגלויות שבאו לאחר מכן, ובמיוחד בגלות האחרונה שארכה אלפיים שנה. תובנה זו הכבידה על קיום ליל הסדר בשעות קשות בהיסטוריה היהודית. יהודים שסבלו והתענו בגלות, התקשו להרגיש את המשמעות האקטואלית של יציאת מצרים. שוב אין הם בני חורין, כשמצרים רק הוחלפה בגולה אחרת: גולת ספרד או גולת גרמניה. הם שאלו את עצמם מה הטעם להסב בליל הסדר ולהודות לה' על יציאת מצרים, אם בנקודת הזמן בה הם נמצאים הם משועבדים שעבוד קשה? הד לתהיות אלו מצאנו בכתבי המהר"ל: "יש מקשים מה הועילה לנו היציאה ממצרים, הרי אנו משועבדים בשאר מלכויות, מאי שנא (= מה ההבדל) מלכות מצרים משאר מלכויות?!". למרות שאת זהותם של ה"יש מקשים" אין המהר"ל מגלה לנו, סביר להניח שמדובר בקושיה שביטאה רחשי לב של רבים בתקופתו.
על מנת לצאת מן המבוך המתואר, הוצעו כמה דרכי מילוט, ביניהם: הפניית המבט מן העבר אל העתיד. אם העבר חלף, הרי ניתן להתמקד בעתיד ולהפנות את המבט אל הציפייה ובלשון ההגדה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בכך הפך ליל הסדר ללילה של כמיהה לחירות ולעתיד טוב יותר. מאחר שמושג החירות כולל בתוכו מרכיבים שונים שטרם הושגו, מוצאים רבים גם בימנו בליל הסדר משמעות של כמיהה לחירות מלאה, רוחנית, נפשית, מדינית, סוציולוגית, פסיכולוגית, פדיון שבויים (חיילי צה"ל ויהודים בארצות ערב), ועוד. ישנם כאלה המוסיפים לליל הסדר משמעויות אוניברסאליות, כגון: גאולת האנושות מכל שעבוד, שחרור מכל סוג של דיכוי ושלילת זכויות. בכך עבר הדגש מ"חופש מ…" ל"חופש אל…" (מונחים שפיתח הפסיכולוג אריך פרום).
לכאורה הכל טוב, יפה ומקובל, אולם עלינו לשאול את עצמנו האם ליל הסדר בעיקרו הוא באמת כמיהה אל העתיד? האם אין לליל הסדר משמעות פשוטה ובסיסית של הודיה לה' על ניסי העבר? האם אין בהטיית המשקל מהעבר אל העתיד סילוף משמעותו המקורית של החג? והלא עיקרה של ההגדה עוסקת בעבר, ואם כך שבה ועולה שאלת המהר"ל: "מה הועילה לנו היציאה ממצרים, הרי אנו משועבדים בשאר מלכויות, מאי שנא [= מה ההבדל] מלכות מצרים משאר מלכויות?!".
משיב המהר"ל: "ודברי הבאי הם [= דברי הבל הם]. כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קיבלו את הטוב בעצם עד שהיו ראויים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם. ודברי מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל, כי עדיין על ישראל המעלה הזאת שהם בני חורין בעצם עם שעבוד במקרה…". המהר"ל מבחין בין המהות לתופעות המיקריות. ביציאת מצרים הוגדרה מהותנו – מהות של בני חורין. מהות זו נקבעה בנפשנו ומאז ועד עתה יש לנו תודעה פנימית של בני חורין; מהות שכל הגלויות לא יוכלו לעקור. מכוח אותה חירות פנימית החזקנו מעמד בגלות הארוכה. לא התייאשנו, לא ויתרנו ולא נשברנו, אלא ייחלנו לגאולה, לקיבוץ גלויות, לבנין ירושלים ולצמח דוד. אשר על כן הצלחנו לשרוד אלפי שנות גלות, לחלוף על פניהן ולשוב לציון. מהות זו נחרתה גם בדפי ההיסטוריה של עם ישראל. הקניית הכוח המיוחד הזה הייתה ביציאת מצרים, שם נתן הקב"ה לעם ישראל את "הטוב בעצם עד שהיו ראויים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם". ההנהגה האלוקית העניקה לנו ביציאת מצרים את החירות הלאומית וסופה להוביל אותנו אליה. הגלויות הן "מקרה", משברים חולפים, נפילות זמניות. דינה של הגלות הוא ככל מקרה לחלוף ולעבור, וכל זה נקבע ביציאת מצרים. מכאן שגאולת מצרים איננה נוסטלגיה. היא גם לא נמחקה בידי הגלויות שבאו אחריה. יצאת מצריים היא הווה חי ופועל הדוחף אותנו אל הגאולה, אל החירות הרוחנית והלאומית המלאה. בעת שנסב לשולחן הסדר ונעסוק ביציאת מצרים, ראוי שנדע כי איננו עוסקים באירוע מהעבר הרחוק שהתרוקן ממשמעותו בשל תהפוכות ההיסטוריה. אנו עוסקים באירוע אקטואלי שממשיך וימשיך להשפיע עלינו, על נפשותינו ועל ההיסטוריה העכשווית והעתידית של עמ"י.
הרב אלישע אבינר, חבר הנהלת ארגון רבני צהר.
