איזה מנהל אינו מכיר את המושג הבסיסי של האצלת סמכויות? אותה פעולה הנעה בתווך בין הרצון לעשות דברים בעצמך לבין הידיעה שלאף אדם אין יכולת לבצע הכול בעצמו ואם יפעל כך, יקרה לו מה שאמר יתרו לחתנו משה "נבול תיבול".
בפרשה שלנו אנו מוצאים האצלת סמכויות מעניינת ומפתיעה של ריבונו של עולם בתחום הקדושה.
אחד הנושאים שהפרשה שלנו עוסקת בו הוא רשימת המועדים וכך פותחת התורה את העיסוק במועדים:
""דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש, אלה הם מועדי" (ויקרא כג, ב).
לאחר ההקדמה הזאת היינו מצפים שתבוא רשימת החגים לפי הסדר המקראי שהראשון שבהם הוא פסח. אך להפתעתנו התורה פותחת את הרשימה בשבת: "ששת ימים תעשה מְלאכה וביום השביעִי שבת שבתוֹן" (שם, ג). מדוע נשתרבב לכאן התיאור של השבת והלא השבת אינה חלק מהמועדים המוגדרים "מועדי השנה"?!
רש"י, גדול הפרשנים, משיב על כך:
"ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות.
וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות"
במילים אחרות, אומר רש"י שהשבת אכן אינה שייכת לרשימה, אולם היא הובאה כאן כדי ללמד אותנו שחומרת המועדים כחומרת השבת. ולכן המקיים את המועדים כאילו קיים את השבת והמחלל את המועדים כאילו חילל את השבת.
אך כאן אנחנו תמהים: למה ההשוואה הזו חשובה כל כך?! ממתי התורה עורכת השוואות בין חומרתן של מצוות שונות, עד שהיה צורך "לייבא" פסוק שאינו אמור להיות כאן רק כדי ללמד אותנו על חומרת יום טוב כחומרת השבת?
אלא שעובדה זו מלמדת אותנו פרט חשוב שמאחוריו מסתתרת המהות של החגים השונים.
מהו בעצם ההבדל המהותי שבין שבת לבין יום טוב?
בלשון חז"ל נקראת השבת "קביעא וקיימא". השבת קבועה ועומדת ואיננו שותפים בקביעת יום השבת. כל שבעה ימים חלה שבת.
לעומת זאת, לא כך ימים טובים. החגים נקבעים לפי התאריך שלהם, ובעבר היה נקבע התאריך על פי בית הדין. הוא היה מקבל עדים שראו את המולד (התחדשות הלבנה) המעיד על תחילת חודש חדש. פעמים פסלו עדים, פעמים טעו וקבעו קביעה לא נכונה. אך על פי ההלכה בכל מקרה קביעת בית הדין היא הקובעת ועל פי קביעה זו ייקבע מועד החג.
הדבר משתלב עם העובדה ששבת איננה קשורה דווקא אלינו, עם ישראל. בריאת העולם שהיא התשתית לשבת אינה קשורה בנו והתרחשה זמן רב לפני שהגענו לגלובוס זה. לעומת זאת, החגים קשורים בנו ומתארים את ההיסטוריה שלנו: את יציאת מצרים, את הישיבה בסוכות במדבר ואת מתן תורה.
זהו גם פשר ההבדל בנוסח התפילה.
כשאנחנו מתפללים בשבת, אנו אומרים: "ברוך אתה ה' מקדש השבת". כלומר הקב"ה הוא שמקדש את השבת, ולנו אין חלק ביצירה הזו של הקדושה. לעומת זאת בחגים אנו אומרים: "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" וחז"ל פרשו שהכוונה היא שהקב"ה מקדש את ישראל והם מקדשים את הזמנים.
לאור זאת נבין את החשיבות של השוואת דרגתם של שבת והמועדים.
לכאורה יש הבדל עצום בין שבת ויום טוב. את קדושת השבת קבע בורא עולם אך את קדושת יום טוב אנחנו קובעים. וכי המועד "נאמן למקור"? וכי אפשר להשוות את הקדושה?
כאן מלמדת אותנו התורה היאך הקב"ה "מאציל סמכויות". בשבת הוא יצר את הקדושה וביום הזה הוא מאציל את יכולת הקדושה לנו. על כן, החידוש הוא שאנו מסוגלים ליצור קדושה שהיא באותה רמה כמו של המנהל הגדול – ריבונו של עולם. וזה חידוש גדול!
הרב אביחי קצין הוא ראש בית המדרש "ראשית", רב קהילות ברעננה וחבר ארגון "קהלים".
