בשבת שעברה שוחחתי עם אחד ממתפללי בית הכנסת שלי על ההתייחסות שלנו כהורים לבני זוגם של ילדינו הנשואים ועל האופן בו בני הזוג משתלבים בתוך המשפחות שלנו.
תפקידו של ההורה איננו מסתיים בחתונה. אדרבה, נדמה כי בכל פרק בחיים הורים נדרשים לתפקידים ואתגרים חדשים כשלא רק שהתוכן משתנה כי אם גם צורת ההתייחסות הנדרשת לתפקיד.
כאשר ילדים מתחתנים נהוג לראות אותם כמי שעומדים ברשות עצמם, וכי מה שההורים לא הצליחו להעניק להם מבחינת חינוך, ערכים וסדרי עדיפויות, הם כבר לא יצליחו לעשות. במקרה הטוב, אולי בן הזוג יצליח "לחנך" את הילד, אם כי כלל לא בטוח כי לאותו בן זוג יהיו ערכים דומים לאלו של ההורים. עם זאת, לא פעם ילדים שנישאו עדיין זקוקים ליד מכוונת מההורים. מצב זה בעייתי לא רק מעצם היות הילד ברשות עצמו, אלא גם מתוקף העובדה כי הוא חי עם בת/בן זוג שלו דעות ורצונות משלו. התערבות לא נכונה של ההורים במצב כזה עלולה להוביל לחיכוכים בין הילד ובת הזוג.
אחד מהקשיים שעלה באותה שיחה בבית הכנסת (לאחר התפילה כמובן) הייתה השאלה כיצד לנווט את מערכות היחסים בין הכלות והחתנים לבין הילדים תוך שמירת איזון ביחס שלנו לכל אחד מהם. להורים צריך להיות אינטרס לא רק שהילדים יסתדרו, אלא שגם החתנים והכלות יסתדרו אתם. מצב אחר עלול להפוך כל אירוע משותף למריבה.
אין זה מתפקידם של ההורים לחנך את החתנים והכלות שלהם. זהו התפקיד של ההורים שלהם. אולם עלינו לתת להם את מלוא ההזדמנויות להיקלט בתוך המשפחה ולהשתלב בנורמות, בחוויות ואף בהשקפות העולם המגבשות ומאחדות את המשפחה. בסופו של דבר הם יבחרו מה ירצו לקחת או לעשות עם זה, אולם בתור הורים חובה עלינו לתת את ההזדמנות. חשוב לעזור להם בתהליך הסוציאליזציה והקליטה החברתית בתוך המשפחה. לא קל לאדם זר להיכנס אל תוך חברה סגורה ומגובשת בעלת עבר משותף. לוקח זמן עד שהוא מרגיש שם בנוח.
שלא כמו עם הילדים שלנו להם אנו יכולים לעתים לומר דברים ללא כחל וללא שרק, מול חתנים וכלות דברים צריכים להיעשות ולהיאמר בעדינות וממקום של הכללה והכלה. לביקורת ולשתלטנות אין מקום שם. חשוב להבין כי לחתנים ולכלות יש רצון להשתלב בתוך המשפחה ולהרגיש את עצמם רצויים, אהובים ומוערכים. שלא כמו הילדים שלנו, שאף פעם לא עברו תהליך של מבחן וקליטה, החתנים והכלות יודעים כי הם נמצאים במבחן, בבדיקה, בתצפית, ובמדידה תמידית. דבר זה מעלה אצלם את רמת החרדה, לפחות באופן זמני. הם הגיעו למשפחה מבלי שבחרנו בהם, וגם אם אנחנו מאד אוהבים אותם, תמיד קיימת צפייה כי ההשתלבות שלהם בתוך המשפחה תהיה מיידית ומהירה. תהליך זה מחייב עדינות ורגישות רבה, כאשר עלינו לזכור כי ככל שיהיו לנו יחסים טובים יותר עם החתנים והכלות, כך מערכת היחסים שלנו עם הילדים שלנו תהיה טובה יותר. יחד עם זאת, הורים צריכים להיות מסוגלים לקבל את העובדה שכפי שהם לא תמיד הצליחו להשריש אצל ילדיהם את כל העקרונות, השקפות העולם וסדרי העדיפויות, כך, על אחת כמה וכמה, לא בהכרח הם יצליחו לעשות זאת עם החתנים והכלות.
לסיכום, מהורים מצופה להפגין רמות גבוהות של סבלנות ותחכום כשמדובר בחינוך ילדיהם הבוגרים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבני זוגם. זהו תהליך קשה, אולם בתור הורים המופקדים על בניית וקיום המשפחתיות, אל לנו להבטל ממלאכה קשה זו.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה.
