בשבועות הקרובים, בהם רבים מטיילים בארץ, נביא לפניכם, בעזרתה של מורת הדרך שלי אשכולי, טיול שבועי הקשור לפרשת השבוע. והפעם על חקלאות מדרגות, ארץ מצריים ושבחה של ארץ ישראל.
בפרשתנו אנו קוראים: "לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא… אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" (דברים יא,י). בפרשתנו ארץ ישראל מתברכת במים, בפירות שבעת המינים, בחלב ובדבש. מעניין לגלות כי ברצף יתרונותיה מוזכר גם השוני בינה ובין ארץ מצרים בכל הקשור לשיטת ההשקיה שחייבה חקלאות מסוג אחר.בא"י החקלאות מחייבת הבנת הקשר העמוק שבין רבש"ע לא"י. קשרים שכאלה לא קיים בידע של החקלאים באזור הנילוס…
תיאורים אלו מזמנים לצאת לאחד המקומות היפים בארץ הממחישים את החקלאות עליה מדברת התורה: הר איתן. הר איתן נמצא בליבו של טיול מקסים באתר החקלאות המשוחזרת בסטף, שם אפשר לחזות במו עינינו בהחייאת התרבות העתיקה ולהבין טוב יותר את כוונת התורה.
בכדי להגיע להר איתן יש לרדת במחלף הראל מכביש מס' 1 דרומה לכביש 3965, ואיתו לנסוע עד להר איתן ולחניון סטף העליון.
מפסגתו של הר איתן אפשר לחזות ולראות את הנוף המרגיע של הרי ירושלים, ולהתבונן במראה המוכר של מדרגות חקלאיות עתיקות במדרונות ההרים: טרסות טבעיות ונוחות לעיבוד, שרק מחכות להתיישבות.
מהתצפית יורדים ב"שביל הכפר" (השביל הירוק) לכיוון מעיין עין ביכורה ועין אל-בלד (עין סטף). הדרך עוברת בין עצי פרי שנותרו מבוסתני הכפר: עצי תות, רימון, שקד ותאנה. אזור זה יועד לגידולים היכולים להסתפק בהשקיה עונתית של מי גשם בלבד, ונקראו "חלקות בעל" על שמו של אל הגשם והסערה הכנעני.
כאמור בפרשתנו מוזכרת שיטת החקלאות של מצרים המבוססת על חפירת תעלות המוצפות בידי הנילוס הגואה. התעלות מציפות את השדות, כך שבדלתא הפורייה של מצרים אף פעם לא חוששים מבצורת. ללא כל קשר לאקלים המצרי החם, הנילוס שאינו חדל להתמלא ממקורותיו בג'ונגלים שבלב אפריקה, מהווה עורק חיים שניתן לסמוך עליו תמיד.
בני ישראל היוצאים מארץ שפע שכזו מפחדים, באופן טבעי, מהמעבר לארץ מדברית. הם זקוקים להבטחה האלוהית כי פניהם אל "ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". הם מקבלים הבטחה, אולם קיומה מותנה בשני תנאים: התנהגות נאותה בין אדם לחברו ובין אדם למקום, וכן התמסרות לשיטת חקלאות חדשה, כזו היודעת לנצל נכון מי גשמים ומעט מעיינות.
את הביטוי המעשי ניתן לראות בסטף המדגים מבנה קלאסי של כפר הררי. תחילה בוסתנים וטרסות של זית וגפן, ואילו במורד ההר, מתחת לקווי הנביעות, ישנן המדרגות שנועדו לגידולים עדינים כגון ירקות, הזקוקים להשקיה מתמדת. חלק מחוכמת תושבי המקום, עוד מימי התנ"ך ועד העת החדשה, באה לידי ביטוי במבנה של הכפר. מאחר ומים הם המשאב היקר ביותר, את האדמה הסמוכה לנמים ולנביעות הקדישו תמיד רק לגידולים הזקוקים למים באופן קבוע. גידולי בעם וגם הבתים עצמם נדחקו אל מעלה ההר.
השביל בו אנו הולגים יוביל אותנו לפינת צל נעימה ב"מצפה עופר" ולאחר מכן לכרם זיתים קטן וממנו אל חורבות כפר הסטף ואל המעיין.
במקום זה נוכל לחזות במו עינינו בהתקיימות הפסוק "והשקית ברגלך". הערוגות שתחת למעיין נזרעות ומטופחות כיום ע"י עובדי קק"ל ומתנדבים מהאזור, המשמרים את דרך הגידול וההשקיה המסורתית. תעלה מרכזית מובילה מים מן המעיין אל אזור הערוגות, ומשם מתפצלות ממנה תעלות משנה קטנות אל כל חלקה וחלקה. בכדי לנווט את המים נכון בתוך החלקות, פותחים בכל שלב תעלת משנה אחת המאפשרת למים להשקות את הירקות שבה. בסיום ההשקיה סותמים את הפתח בתעלה (עם הרגל) ומאפשרים למים לזרום מטה אל מדרגת הערוגות הבאה.
פתיחה וסגירה תכופה של תעלות הפכו את כף הרגל לכלי עבודה מרכזי בחקלאות שכזו. בכדי להימנע מהתכופפות מתמדת לצורף פתיחה וסגירה של תעלות, נהגו החקלאים לפתוח ולפקוק את התעלה ברגליהם, וכך לשלח את המים. ומכאן נולד השם הנפוץ עד היום לגידולים מושקים – חקלאות שלחין.
אגב, גם המונח "חקלאות" עצמו הוא עתיק יומין: המילה חקלאות באה מהמילה הארמית "חקל" שהיא שדה. בדומה לברכה איתה אנו מקדמים את השבת, "חקל תפוחין קדישין" (שדה תפוחים קדושים), וכך כל מי שמעבד "חקל" (שדה), נקרא בעברית "חקלאי".
רגע לפני שנעזוב את קו המים, ראוי לתהות: כיצד פיקחו על מתן כמות שווה של מים לכל ערוגה, ובעצם לכל תושב?
התשובה היא כי לצורך חלוקה הוגנת של מי המעיין, מדדו את גובה המים בתעלות, ורק כשאלה הגיעו למפלס הרצוי, סתמו תעלה אחת והעבירו את הזרימה לאחרת. המדידה הצריכה מוט ארוך וישר שאותו ניתן לתקוע עמוק בתעלה ולסמן על גביו שנתות. בהעדר כלי מדידה מודרניים, השתמשו אבותינו בענפים. מאחר ורוב ענפי העצים אינם ישרים די הצורך, הרי שהיה צורך להשתמש בצמח הגדל יחסית זקוף וישר כסרגל, הלא הוא הקנה- הצומח בלאו הכי על גדות נחלים. את הקנה נעצו במים ולארכו סימנו קווים למדידת המפלס, ומכאן גם הביטוי התקף עד לימינו – קנה מידה.
אם זכרתם להביא פנסים תוכלו להיכנס לביקור קצר בנקבת עין ביכורה, וללכת בעקבות החציבה התת-קרקעית עד לחדר הנביעה (זהירות מהחלקה). אם השארתם רכב אחד בחניון האמצעי, תוכלו להתקדם עד אליו ושם לסיים את הטיול. אם ברצונכם לחזור לחניון העליון, אתם יכולים להסתובב ולחזור אליו
טיול מהנה!
שלי אשכולי היא מורת דרך ובעלת חברת הטיולים "אשכולֵי קדם" המתמחה בטיולים באזור ירושלים, ובטיולים הקשורים בתנ"ך וחקלאות קדומה.
