משנה: הטיול איננו רק בידור או החלפת אוירה. הוא קודם כל ביטוי מעשי לברית עתיקה ולקשר שלנו עם הארץ ועם אבותינו. הרב זולדן מביא נקודות שיגרמו לכם להתכונן קצת אחרת לקראת הטיול הבא.
הקב"ה מצווה את אברהם אבינו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". מה פשר הצו הזה? ר' אליעזר הסיק מפסוק זה כי הליכה היא סוג של קניין. בעת רכישת קרקע יש ללכת בה על מנת לסיים את פעולת הרכישה. חכמים אומרים: "אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק"- שיעשה פעולה בקרקע עצמה, ומה שאמר הקב"ה לאברהם הוא ללכת ברחבי הארץ "כדי שיהא נוחה לכבוש לפני בניו" (בבא בתרא ק ע"א). הרב צבי יהודה קוק למד מדברי חכמים שההליכה של אברהם אבינו בארץ לארכה ולרוחבה יש לה ערך של הכשרה לדורות, מכאן ולהבא ולכל הדורת כולם. "ומכאן המקור להגדרה הברורה הקדושה של חז"ל שיש ענין להתהלך ד' אמות בארץ ישראל, בהתהלכות וטיולים בארץ הזאת …והם המשך של אותה התהלכות של אברהם אבינו" (פתיחה לאורות התשובה, מהדורת הר"י פילבר).
טיול והליכה בארץ היא סוג של קנין, התחברות למקום. לא רק בעת רכישת קרקע, אלא גם כקנין ערכי ורוחני שהשפעתו היא לטווח ארוך. מי שמחנך את ילדיו ותלמידיו ללכת בשבילי הארץ, להכיר את אתריה, ללמוד על המורשת ההיסטורית מאברהם אבינו דרך ספרי המקרא, דרך האישים והאירועים שהיו כאן מאז ולאורך כל ההיסטוריה ועד עתה, מחבר אותם גם כן לאותה שרשת היסטורית ונצחית של העם הזה בארץ.
אפשר כמובן שבמהלך הטיול יהיו אטרקציות, חוויות רטובות במים, רכיבה על סוסים ועוד. גם לעשות "על האש" זה בסדר. אבל זה לא העיקר. אם כבר יוצאים מהבית, מהמסגרת הקבועה היום יומית ומחליטים להתאמץ וליסע ברחבי הארץ, כדאי לנצל זאת לשם היכרות מעמיקה יותר עם מה שהיה ומה שיש בה. במקרים רבים ועדת השמות הממשלתית עזרה לנו כשקבעה שמות של ישובים ואתרים מתוך זיקה לסיפורי המקרא או לאישים ואירועים היסטוריים. זו הזדמנות ללמוד ולהבין מה היה, ומה קרה, וגם להתרגש כשמבינים שעל פיסת אדמה בה אנו דורכים כעת, הלכו לפנינו גדולי עולם שהטביעו את חותמם על המורשת היהודית והציונית ועל אחיזת עם ישראל בארצו. אפשר וצריך ללמוד ממעשיהם ומהליכותיהם ולשאוב משם לכאן והיום. אמנם הימים היו אחרים ותנאי המחיה והקיום היו קשים, ובכל זאת רבים מסרו נפשם למען ישוב הארץ והאחיזה בה, ומהם ניתן ללמוד ולהפנים. המגע הישיר והחי עם ההיסטוריה לדורותיה, עושה משהו גם לנשמה ונותן מבט ותוכן לעתיד ברמה האישית וברמה הלאומית. גם בחו"ל ישנם מקומות ואתרים בהם חיו אישים וקהילות יהודיות, והמקום ספוג היסטוריה יהודית. אך עדיין, למרות הכל, המקום עצמו איננו מחייב דבר. בארץ, לעומת זאת, גם למקום שבו התרחשו הדברים יש משמעות רבה.
אך לא רק עבר והיסטוריה יש בארץ. גם הווה. חז"ל קבעו ברכה בשם ה' למי שנמצא במקום יישוב יהודי חדש: "ברוך מציב גבול אלמנה". ארץ שוממה ללא פיתוח וללא חיים הרי היא כאלמנה, כשהבניין והיצירה מקוממים ומחיים את גבולה מחדש. אמנם לפי חלק מהמפרשים הברכה נאמרת גם במקום יישוב יהודי בחו"ל ובלבד שיש במקום בית כנסת, אך פוסקים רבים סוברים שמדובר על ברכה ארץ ישראלית ברורה, כאשר על כל יישוב יהודי חדש בארץ יש לברך. בתקנת ברכה זו בקשו חז"ל לעורר את האדם לשבח את הקב"ה על שיבת עם ישראל לארצו. בנין ישוב, עיר, תעשיה, סלילת כבישים ובנית מפעלים וכד', נתפס לרוב כצורך. שיהיה ממה להתפרנס, להתפתח, לספק צרכים קיומיים. אולם בארץ ישראל יש לכל אלה ערך מוסף, חשוב בהרבה מהעניין הפיסי-קיומי, והוא הערך של החיים הלאומיים של עם ישראל בארצו. כשנוסעים ברחבי הארץ ורואים את פיתוחה והתרחבותה, הדבר צריך לעורר את הרצון להודות ולשבח כשרואים דבר בהתהוותו, ברכת מציב גבול אלמנה היא אחת מברכות השבח הייחודיות שאינן עוסקות בשבח הקשור בהופעות שונות של הטבע, אלא בשבח על פועל האדם, על בנין הארץ. זו היא ברכה שהיא מצווה וחובה המוטלת רק מצד הראייה. אולם בכדי לברך, יש צורך לטייל, לתור, להסתובב בארץ ולראות התפתחות, צמיחה והתהוות. אפשר גם במקום המגורים לזהות שינויים והתפתחויות על ציר הזמן, אולם אין כמו לצאת החוצה ולגלות עוד דברים רבים וחדשים.
הרגישות הרוחנית של הראייה, באה לידי ביטוי לא רק בבניין אלא גם בחורבן: "הרואה ערי יהודה בחורבנן, ירושלים בחורבנה, מקום המקדש בחורבנו, קורע.." (מועד קטן כו ע"א). הקריעה איננה רק על הצער והכאב על מה שהיה ואיננו עוד. הקריעה מסמלת יותר מכל מחויבות אישית לבניה מחודשת. לשם בניה חדשה נדרש ידע והבנה לגבי מה חסר ומה מעכב את תקומתם של אותם מקומות חרבים, כשאמירת הפסוק והקריעה היא קריאה להשבת המצב לקדמותו ולחדש ימיו כקדם.
טיול והתבוננות מעמיקה במרחב הנראה לעין, זהו מקום לחינוך האדם לרגישות ומחויבות לאומית והיסטורית. צריך להתכונן לפני, ללמוד היטב את השטח, ולדעת על הישן והחדש בו. על הישן ההיסטורי, ועל המתחדש בו דווקא עכשיו בעת שיבת עם ישראל לארצו ובנית הארץ על ידינו שוב.
הרב יהודה זולדן הוא ר"מ בבית המדרש במכון לב ירושלים ומרבני 'צהר'
