היום השמיני של חג הסוכות הוא שמיני עצרת והוא מוזכר בתורה פעמיים. בספר ויקרא "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה ריח ניחוח לה'" ועל כך אומר רש"י עצרת הוא: עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם. ובספר במדבר "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו… והקרבתם פר אחד, איל אחד ושעיר חטאת אחד…". רש"י מעיר "ולשון חיבה הוא זה כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד. משל למלך שעשה סעודה".
הבקשה להתעכב עוד יום אחד מעלה תמיהה, שבעה ימים היו יחדיו. שמחו, אכלו ושתו מה יוסיף עוד יום אחד הרי לאחר מכן חוזרים לימי השגרה.
עיון במילה פרידתכם יבהיר לנו את הנושא: סוכה היא חג האחדות נטילת ארבעת המינים יחדיו מסמלת את האחדות של כלל העם היהודי כדברי המדרש הידוע בויקרא "מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים, אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בהם טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות, אלו ישראל. מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, אילו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים". אמר הקב"ה "אימתי הוא מתעלה כשהן עושין אגודה אחת".
במהלך שבעת ימי החג היה עם ישראל מאוחד ועם סיומם של ימים אלו, טרם החזרה לימי השגרה, לימי החול והמעשה. הקב"ה חושש שהאחדות הזו תפגם או אולי תופר, לכן , הוא פונה לבני ישראל ואומר להם: בחג הסוכות אתם מאוחדים.ועתה,אני חושש מה יקרה עם סיומם של ימי החג , האם האחדות תחזיק מעמד האם היא תשמר,או שמא היא תופר ולכן הוא פונה ואומר בואו תוסיפו עוד יום לחג הזה, במטרה לשמר ולחזק את האחדות הזו, "כי קשה עלי פרידתכם", אינני רוצה שאתם תפרדו אחד מהשני אינני רוצה שיהיה פרוד בניכם. הקב"ה איננו אומר "קשה עלי פרידתנו", זו לא הפרידה בין הקב"ה ועם ישראל, שכן הקב"ה לא יטוש את עמו והם לא יעזבו את הקב"ה. קשה עלי פרידתכם, הכונה קשה, על הקב"ה, הפרידה שתהיה בניכם לבין עצמכם. ולכן מבקש הקב"ה להוסיף יום נוסף לשבעת ימי האחדות. ובמה כוחו של היום הנוסף יום שמיני עצרת?. במהלך חג הסוכות האחדות באה לידי ביטוי בנטילת ארבעת המינים שהם שונים אחד מהשני ומסמלים את הדמיות השונות בעם היהודי. אבל גם בעצם האיחוד בניהם כל אחד שונה מהשני ונשאר בפני עצמו החיבור הוא טכני, שאינו מבטל את עצמיותו של כל אחד אלא שהם מתחברים ומתאגדים למצוה אחת. ברם, ביום הנוסף היום השמיני שהוא שמיני עצרת מקרבים פר אחד, איל אחד, שעיר לחטאת אחד הכל אחד, המשותף לכלל עם ישראל. כביכול, אומר הקב"ה, אני חושש מהפרוד שעלול להיות ואני מעוניין שתהיה אחדות בעם היהודי וביום השמיני יש סמלים חזקים לכך ואני מקוה, כי היום הזה יחזק ויסייע לשמר את האחדות שהיא כה חשובה.
ושמיני עצרת זה גם שמחת תורה, שגם הוא בפני עצמו, סמל לאחדות העם היהודי. בשמחת תורה אין המצוה ללמוד תורה, או עיון באחת מהפרשיות החשובות, אלא רקוד והקפות עם ספר תורה סגור, הנתון במעיל שלו. יתר על כן, מנהגי היום המתאפיינים באלמנטים חויתים, אשר כמעט לא מותירים זמן ומקום ללמוד תורה. בפועל, הערך של שמחת תורה, בא לידי ביטוי בשמחה וברקוד עם התורה ולא בלימוד תורה. ביום זה נופלות כל המחיצות וכולם שמחים יחדיו, גדולים עם קטנים, פשוטי עם,עם ראשי הקהל, ותלמידי חכמים עם אלו שאינם יודעים ללמוד. השמחה ברקוד והקפות עם ספר תורה סגור מבטאת את האחדות ויוצרת שוויון שכן, היא משותפת לכולם.
לימוד תורה לעומת זאת, מבליט את השוני בין האנשים. הללו תלמידי חכמים והללו לא, הללו פקחים יותר ואלו פקחים פחות ואילו הריקוד עם ספר תורה הנתון במעיל מפגין את השווה, בין כלל עם ישראל ולכן המצוה שמחה וריקודים. ובתום הריקודים קוראים את פרשת "וזאת הברכה" המסתיימת במלים "לעיני כל ישראל". כולם יחד, כל אחד חלק מהעם בצורה שווה.
הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית
