משנה: ויכוחים, חרמות, פלגנות תורנית, ישיבות נפרדות – האם מציאות ה"אגודה אחת" כבר איננו נחלת בית המדרש? האם בעולם הרוח שאנו מכירים כיום כבר אין מקום לאיחוד? הרב נתי אריה מספר סיפור ואגב כך עונה.
הלצה מחודדת שואלת, מדוע אנו אומרים מידי יום: "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר:'וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ'. אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ". וכי אמת פשוטה צריכה דרשנות מפולפלת בפסוקים?! אלא שאמת זו – בפסוקים היא אמנם מצויה, אך המציאות אינה פשוטה כל כך…
נזכרתי בכך השבוע בעת לימוד מאמרו של הרב קוק "הסוכה האחת" בספרו "מאמרי הראיה". מידי שבוע מתכנסים בביהמ"ד שלנו בישיבה קבוצת חברים ללימוד משותף של פרקים בהגות הרב. זה בא מלשכתו, אחר מטיולי שטח ברחבי הצפון. זה מהמשרד ואחר מנסיעה ארוכה שעיניו הטרוטות מסגירות אותה ואת שעבר עליו מאז הדף היומי שלמד בבוקר קודם תפילת שחרית. וכך יושבים אנו לשעה קלה של קורת רוח, לשיח בעניינים שברומו של עולם.
אינו דומה שיעור הניתן לתלמידים צעירים, למתרחש בחבורה מבוגרת הלומדת יחדיו. למרות השנים הרבות שחלפו מאז שקדו על תלמודם בבת המדרש, לא רק שחיפוש העומק אינו כהה, אלא מתווסף אליו מבט רלוונטי ומפוכח, כזה שאינו מסתפק באמת המופשטת, אלא מבקש להבין את המציאות כמות שהיא גלויה ומוכרת.
ראינו כי הרב במאמרו מבאר, מדוע דווקא בסוכות ישנם ביטויים מיוחדים של אחדות והכלת השונות, כגון: "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, ב). כיוצא בזה אנו מכירים גם את דרשות חז"ל אודות גיוונם של ארבעת המינים כנגד גוונים שונים של מרכיבי העם: "יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה ל, יב). אפילו ביחס שבין ישראל לאומות העולם בולט היחס המשתף והמאחד, כפי שמתבטא הדבר בקרבנות החג, אותם אנו מקריבים לשלום העולם כולו; שכן שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם (סוכה נה, ב).
ממשיך הרב ומחלק בין שני סוגי מבטים אודות המציאות – מבט שכלי, מופשט ואובייקטיבי; ומבט רגשי, מצומצם וסובייקטיבי. מבאר הרב שבמידה שמבטו של האדם שכלי רוחני ומופשט, בה במידה הינו אובייקטיבי, הרמוני ומאחד. מאידך גיסא, במידה שהאדם נוטה אחר הדמיון והגסות החומרית, בה במידה מבטו סובייקטיבי ומצמצם, וממילא נוטה להבדלה ופירוד.
ניתן להדגים זאת בדוגמאות פשוטות. מהי התגובה הטבעית לתבנית עוגה המונחת בפני מאה אנשים? ומאידך מה קורה כאשר מעליהם מאיר אור? או כאשר כולם שומעים שיעור משותף? "נר לאחד – נר למאה" אומרים חז"ל (שבת קכב, א), אך לא כך הדבר בעולם החומר והאינטרסים.. אדם ששם מניותיו בחֶבְרָה כלכלית; אך זו תיקלע לפשיטת רגל, יקדים למשוך מניותיו ככל שיוכל. אך אדם השותף לרעיון חברתי; ככל שהרעיון בו הוא מאמין יהא נתון במצוקה, כך יַטֵה הלה יותר שכם. עולם הרוח – הרמוני ומאחד, עולם החומר – אינטרסנטי ומפרד!
כיוון שכך, ככל שהאדם סבוך בחטאיו, ונוטה אחר דמיונו ורצונו הגס, כך יש מקום יותר לפירוד ומחלוקת. אך ככל שגובר בו הצד הנשמתי והעדינות הרוחנית, כך יש יותר תקווה להשוואת הדעות ואחדות הרמונית של שלום. על כן, לאחר מהלך התשובה, לאחר שאור הטהרה הרוחנית כבר הופיע בעולמנו. או אז, אומר הרב, בפרוש עלינו חג סוכות, כבר אנו מוכשרים להיפרד מכל גורמי הפירוד והמחלוקת, ולהביט על המציאות כולה במבט אוהד, אציל, שלם ומאחד, וכל ישראל נעשים "ראויים לישב בסוכה אחת".
קראנו והתבשמנו מהדברים העמוקים והמרוממים, וכבר חשנו געגוע פנימי לניחוחו הרוחני המיוחד של חג סוכות, הפורש עלינו כנפיו. אולם, דא עקא, ומבטנו המפוכח הציץ בנו לפתע מבעד לכתפינו, ודחק בנו בגחכנותו הצינית הידועה: "יהודים של בית המדרש, כך הוא אצלכם?! כלום לא פגשתם צורב ובר אוריין מימיכם? האם שכחתם מה אמרו על נשיכתם ועקיצתם? מימיכם לא פגשתם או קראתם את "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו"? ותרבות החרמות, והדעתנות השוללת, ואשר נטו קו על ירושלים, שהרי "הוודאי שמו כן תהילתו", וכי כל אלה נסתרו מעיניכם?! הלא כך היא המידה מעולם, צור בצור שורט ומוציא גיצים, אך מים במים נמהלים.." כך הציץ ואמר ואנחנו נפגענו…
כך היינו רכונים, תמהים על אותו שהציץ לו לפתע מבעד למילים, והשבית את שמחתנו, עד שהיסהו אחד מן החבורה, וגער בו בנזיפה. מה זו שאלה? אמר. ודאי שהאמת אינה ביישנית ואינה פחדנית. דעתנית היא ותובעת את ביטוייה בשלמות! אולם "אחדות" זו כלום אינה חלק מן האמת? ו"סובלנות"? ו"שלום"? ו"קירוב"? אין הם ערך מערכי תורה זו שלך?!
מבלבל אתה בין קנאות ודעתנות לאמת ושלמות. האמת, כמו אותיותיה, רחבה היא וכוללת מאל"ף עד תי"ו. גם בתורה יכול אתה להיות מלא באגואיזם ותפיסה מצומצמת ואינטרסנטית. רואה אתה רק את שלך, ומגובה מגדל השן מביט על חסרי הדעת נבוכי הזמן.או אז, כגובה מגדל חוכמתך, כך נטייתו ושיפועו..
אך לא זו רוח, לא זו תורה. אם רוחני אתה באמת, אם אובייקטיבי אתה, אין פטרונות בליבך ומבטך כללי – אין אתה רואה פירודים אלא ניגודים משלימים, אין אתה רואה סתירות ופגמים אלא יופי והרמוניה. בסוכה זו וודאי ראויים כל ישראל לישב יחדיו!
הרב נתנאל אריה הוא ר"מ בישיבת "הגולן"- ישיבת ההסדר בחיספין
