משנה: קריאת התורה בשמחת תורה הפכה להיות בחלק מהמקרים אירוע מזולזל, כשרוב האנשים מדברים ואינם מקשיבים לא לקריאה ולא לברכה. האם יש אפשרות להעלות מספר אנשים בבת אחת כדי "לחסוך" זמן ולמנוע את ביזוי המעמד? הרב שמואל שפירא עונה
בשו"ע (או"ח תרסט) בדיני מנהגי חו"ל העושים שני ימים טובים בשמיני עצרת כתוב: "במקום שעושין שני ימים טובים, ליל תשיעי מקדשים ואומרים זמן, ולמחר מוציאין ג' ספרים וקורין באחד וזאת הברכה עד סוף התורה, ובשני: בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות, ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול ומפטיר: ויהי אחרי מות משה". הרמ"א מוסיף במקום וכותב: "וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה; ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה . ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה. ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר . עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו'. ובלילה קורים בספר תורה הנדרים שבתורה, וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן העולה, אף על גב דיש אומרים דדווקא תלמיד חכם צריך לסיים".
מדברים אלה עולה כי העליות המרובות לתורה והשמחה הרבה ביום שמחת תורה הם מנהג ישראל המוסיפים כבוד לתורה, ונהוגים בהם אף על פי שאין נוהגים כן במשך השנה כולה.
אמנם שמחה יתרה זו במנהגים, עלולה להביא גם לבעיות הלכתיות. כך למשל מזכיר ה"משנה ברורה" (סק"יב) את החשש כי מרוב עולים וקריאה בתורה לא ימצא מניין המאזין לקריאת התורה, ולכן עלולים להגיע לידי חשש ברכות לבטלה. זו גם הסיבה בגללה כתב ה"חיי אדם": נכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים שישמעו בברכת התורה ויענו אמן. כי נוהגים קלות גדול שאין עשרה ששומעים בקריאת התורה".
יתכן שמחמת חשש זה היו כאלה שבאמת נהגו להעלות מספר אנשים בבת אחת לתורה, כמו שמוזכר במשנה ברורה (שם) על מקומות בהם נוהגים "לקרות שנים בפעם אחת, או כהן עם כל הכהנים ולוי עם כל הלוים".
מנהג זה מופיע לראשונה בדברי ה'מגן אברהם' (תרסט) כקושיא על המנהג, וכך לשונו: "בירושלמי נאמר ששניים לא יקראו בתורה… אמר רבי זירא מפני הברכה. משמע דאסור לשניהם לברך, וצריך עיון על שעושין כן בשמחת תורה". מדברים אלו משמע כי כבר בזמנו של ה"מגן אברהם" העלו מספר אנשים ביחד בשמחת תורה, כשלדעתו הדבר מנוגד למה שנאמר בירושלמי על שאין לעשות כן.
יחד עם זאת בספר 'אליהו רבה' (שם , סק"יב) כתוב שגם הוא עיין שם בירושלמי ומצא, שהשאלה היתה לגבי המנהג של המתורגמנים (כשם שעדיין נוהגים היום בקהילות תימן). לפי זה הירושלמי שואל האם שניים יכולים לתרגם ביחד כשהבעיה היא "שאין שני קולות נכנסים לתוך אוזן אחת". היינו שלא הברכה היא הבעיה אלא, שמיעת קריאה מפי מספר אנשים יחד.
לפיכך מסיק ה'אליהו רבה' כי מאחר ובזמננו החזן (בעל הקורא) הוא זה הקורא ולא העולה לתורה, הרי ש"שפיר נהגו לקרות שנים ועוד (אפילו אם קוראים מספר אנשים ביחד) שבשמחת תורה חביבה תורה והאנשים נותנים דעתם ומקשיבים". כך גם מסכים ה"משנה ברורה" להלכה (שם) ומוסיף ש"נכון הדבר לכתחילה שאחד יברך והשאר יכונו לצאת בברכתו או שאחד יברך לפניה ויוציא חבירו, ואחד יברך לאחריה ויוציא חבירו, והוא הדין כשקורין גדול עם כל הנערים. הגדול יברך והנערים ישמעו ויצאו".
מדברים אלו עולה כי המנהג להעלות מספר אנשים יחד לתורה בשמחת תורה הוא מנהג קדום, המופיע בספרי הפוסקים והוא מותר. היות וכך, נראה כי על פניו יש אפילו עדיפות למנהג זה על פני המנהג הרווח להעלות את כל הציבור בנפרד אחד-אחד, וכל זה מצד כבוד התורה, הקשבת הציבור לקריאה והמנעות מחשש ברכה לבטלה ולזול במעמד קריאת התורה. אשר על כן, מותר להעלות מספר אנשים בבת אחת לקריאת התורה , ויכולים לברך כולם ביחד, או אחד יברך ויוציא את כל השאר.
יחד עם זאת, עדיין יש מקום לאפשר העלאה של אנשים בנפרד, וזאת מאחר וישנם בקהל אנשים ששמחת תורה זו להם הזדמנות יחידה במשך השנה לעלות לתורה, וכל קהילה תנהג ע"פ דרכה.
הרב שמואל שפירא הוא רבה של כוכב יאיר ומרבני 'צהר'. השאלה והתשובה מופיעים גם בשו"ת המקוון של רבני צהר באתר ynet
