לפני כשבוע הוזזו מחוגי השעון אחורנית שעה וכך "הרווחנו" כולנו עוד 60 דקות. רובנו ניצלנו את השעה הנוספת לפעילות של מוצ"ש או לשינה, אולם בעומק מתברר כי מאחורי המעשה הפיקטיבי של הזזת מחוגי השעון יש עניין עמוק הרבה מעבר להתאמה טובה יותר בין שעות האור לשעות הפעילות. הזזת מחוגי השעון והצורך להתאים את הזמן לשעות האור והחושך מעיד על הערך והמשמעות של הזמן עבורנו. זמן הוא משאב יקר, אולם במידה רבה הוא מעבר לשליטנו.
מושג הזמן ישן כימות העולם. על הפסוק בספר בראשית (א:ה) "ויקרא אלוקים לאור יום ולחשך קרא לילה", כותב הרמב"ן: "יאמר כי נברא הזמן."
ואכן מאז שחר העולם, ממד הזמן היה גורם מרכזי בהגדרת החיים היומיומיים. החיים נמדדים בשניות, דקות, שעות, ימים חודשים, שנים, עשורים, מאות ואלפים. והנה למרות זאת הזמן הוא מושג מופשט. אי אפשר לגעת בו או לחוש בו, ובכל זאת הוא כל כך חשוב לנו עד שכמעט ולא נמצא אדם שאינו עונד שעון.
הזמן משפיע גם על כל תחומי חיינו. היום שלנו מורכב ממשימות שעלינו לבצע בשעות מסוימות המוגבלות אף הן לפרקי זמן מסוימים. הזמן מגביל אותנו. גם בעידן של מזעור רכיבים אלקטרוניים, טרם נמצאה הדרך להרחיב את הזמן. אמנם היינו חפצים שיהיו 25 שעות ביממה, אולם טרם נמצאה הדרך להתגבר על הזמן או לשלוט בו. ידוע על פעם אחת בתולדות האנשות שבה הצליח אדם לעצור את הזמן, וגם זאת רק בסייעתא דשמייא והוא כאשר ציוה יהושע: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע י:יב). סרטים בסגנון "חזרה לעתיד"בהן ניתנת האפשרות לחיות שוב את העבר, ואחר כך לחזור אל העתיד, אינם אלא בדיון או פנטזיה, אבל בוודאי שלא מציאות.
חשיבות הזמן והערך שלו משתנים מתקופה לתקופה וגם מתרבות לתרבות. בעידן המחשבים, הטלקומוניקציה המהירה והסיבים האופטיים, קיימת משמעות ואף חשיבות לא רק לשנייה אלא אף לאלפית השנייה. לפני 500 שנה, לעומת זאת, שליח שהיה מגיע מלונדון לפריז ביומיים, נחשב לזריז באופן מיוחד. בתרביות מערביות, אנשים מצפים לקבל דברים “ASAP” (As Soon As Possible) בעוד שבתרביות אחרות, אין דבר שלא יכול לחכות ל-“manana” (מחר). פעם המתנה של עשר שנים לקבלת קו טלפון נחשבה לעניין מטריד אך מתקבל על הדעת. היום המתנה של שבועיים לקבלת טלפון לא תתקבל על הדעת.
הזמן אמנם נמדד ביחידות מוסכמות של שניות, דקות, שעות וימים, אולם תחושת מעבר הזמן משתנה מאדם לאדם ומחוויה לחוויה והיא סובייקטיבית לחלוטין. תחושה זו גם משתנה אצל אותו
אדם בסיטואציות שונות. אדם שנהנה וחש תחושה של סיפוק והצלחה, הזמן תמיד עובר עליו מהר והוא נמצא בתחושה כי אין מספיק זמן ביממה עבור כל הדברים אותם הוא רוצה לעשות לחוות. עליו נאמר time flies when you are having a good time"". לעומתו ישנו מי שחווה את החיים כמעמסה ועבורו הזמן עובר לאט. עבור אדם שכזה זמן איננו מתנה, כי אם קללה שאיתה הוא נדרש להתמודד ושאותה הוא מחפש רק להעביר. עליו נאמר "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר."
פעמיים בשנה אנו מזיזים את השעון ומדברים על כך במונחים של "להרוויח" או "להפסיד" זמן. זה קצת מוזר שבכל שאר 352 ימות השנה, אין בנו מודעות דומה למושג הזמן שאנו מרוויחים או מפסידים. אנו לרוב ערים למושג הזמן רק כשהוא נקשר בעבודה או בכסף שאותו אנו מרוויחים, או כפי שנהוג לומר "time is money" . ביהדות, יחד עם זאת, קיימת רגישות מיוחדת גם לדיוקים הקטנים ביותר של הזמן. כך לדוגמא מפרידה דקה אחת קטנה בין שתי מהויות שונות בתכלית: האחת של חול והאחרת של קודש. כך גם מהותו של יום הכיפורים שאותו סיימנו. זהו יום אחד בשנה, אולם דווקא ליום הספציפי הזה יש סגולות של כפרה שאינן קיימות בימים אחרים. כך מודגשת חשיבות הזמן שלא תמיד אנו יודעים לנצל אותו בצורה נכונה. זהו המשאב היקר ביותר אשר ניתן לנו, ודווקא אותו אנחנו מבזבזים בקלות ראש. לא תמיד אנו מצליחים להקדיש את הזמן הראוי לדברים הבאמת חשובים בחיינו ובחיי קרובנו, ובמקום זה אנו נוטים לבזבז זמן יקר על דברי הבל.
הזזת השעון אחורנית תמיד חלה לקראת יום כיפור על מנת שנוכל "להרוויח" צום יותר קצר או לפחות כדי שנחשוב כך. נקווה כי השנה עם הזזת השעון הרווחנו הרבה יותר משעה אחת; הרווחנו מודעות לדברים שהם מעבר לחיי שעה.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל קליני של מכון שינוי בהרצליה. לתגובות:dgotlieb@netvision.net.il
