משנה: ד"ר דניאל גוטליב, סבא טרי ונרגש, כותב על המעברים שכולנו חווים כשדור חדש נוצר במשפחה.
הסטייקים במסעדת "ציון הגדול" בתלפיות בדיוק הוגשו לשולחן כשהטלפון לו ייחלנו הגיע. במקום להתענג על האוכל התחלנו בסבב טלפונים לקרובי משפחה. כשהגיע הזמן לשלם, בעל ראה את הדמעות זולגות אל תוך הטחינה וסבר כי האוכל לא מצא חן בעיננו, אולם כששאל לפשר הדברים, חייך חיוך רחב והעניק לנו הנחה משמעותית ואיחל מזל טוב.
ב-15 הדקות של הנסיעה מתלפיות לבית החולים "שערי צדק" המשכנו לבשר לכל בני המשפחה בארץ ובחו"ל את הבשורה הטובה. לכלתנו אילנית ולבנינו איתן נולדה בת – נכדה ראשונה לנו.
לא חלפה שעה וחצי מאז הלידה וכבר על המסכים הטלפונים הסלולאריים של כולנו כבר הופיעו התמונות הדיגיטאליות הראשונות של הנכדה שלנו. אלו עברו מטלפון סלולארי למשנהו ותוך שעה קלה היו כבר גם מעבר לים.
בבת אחת כל תשומת הלב מופנית ליצור קטן ששוקל פחות מ-3 ק"גושנראה דומה לכל המאות האחרות שנולדו באותו יום. למרות שמעולם לא פגשתי או הכרתי את התינוקת הזאת לפני אותו הרגע, התחברתי אליה מייד והיא הפכה להיות "שלי" למרות שלא טרחתי ביצירתה ולא עמלתי בהבאתה לעולם. מי שילדה אותה היא כלתי, שמבחינה ביולוגית בינה ובינה אין שום קרבת דם אליה, ולמרות הכל הקטנטונת הזאת תפסה מקום בליבי בשורה הראשונה לצד ילדי.
נכדתי הראשונה לא רק מהווה המשך של שושלת משפחתית עם היסטוריה של מאות שנים החוצה שלוש יבשות, אלא היא גם מתחילה שושלת חדשה בקשר הדמים שהיא יצרה בין הוריה ומשפחותיהם. היא אמנם קטנה אולם בה בעת מלאה משמעות. היא חלשה אך יחד עם זאת גם מלאת עוצמה. היא אולי חדשה, אולם בפועל כולנו כבר קשורים אליה בעבותות. כולם שמחים בשמחתנו, כולל אלו שמאז רשמו את הצ'ק בחתונה הספיקו לשכוח איך קוראים לבן שלי ולכלתו, או כאלו שכלל לא הוזמנו לחתונה. רבים מברכים אותנו על הצטרפותנו למועדון הסבים. חלקם אף מחמיאים ואומרים כי אנו נראים צעירים מידי מכדי להיות סבים, וכולם שואלים, "נו, אז איך להיות סבא?"
רעייתי ואנוכי מסתכלים על הבן שלנו ורואים אותו בפרק חדש בחייו כשהוא מחזיק בידיו חיים קטנים וטריים. זהו אותו ילד שעבורו הלכנו לאסיפות הורים לפני שנים לא רבות כ"כ. עכשיו הוא עצמו הפך לאב ולראש משפחה. אנו מוצאים את עצמנו מתחילים שוב להתעניין בעגלות ילדים, בזמני אכילה והנקה, בהחלפת חיתולים ובטיפת חלב, דברים אשר מזה כ-16 כבר ממש לא עניינו אותנו. שינינו מיקום על סקאלת הדורות בין לילה. אני חושב על המעבר שעשינו בעיקר כאשר אני מתבונן אל תוך עיניה התמימות של נכדתי הטרייה (בדקות הספורות במהלך היום שעיניה פקוחות). העבר והעתיד מתלכדים להם בעיניה ובעצם הידיעה כי היא המשך הדורות משני צידי המשפחה. המחשבות על העתיד מתרכזות בעיקר בתפילה שתגדל בבריאות ותביא הרבה אושר לכל מי שפוגש בה.
ישנם פרקי תהילים אותם אנו קוראים מידי פעם, אולם הם מקבלים משמעות רק ברגעים מסוימים בהם נוצר חיבור בין המציאות והמילים. כך היה אצלי השבוע כשבפעם הראשונה לא רק הבנתי אלא גם הרגשתי את משמעות הברכה בפסוק: "וראה בנים לבנך, שלום עם ישראל."
ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי והמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
