בשבוע שעבר פרסמתי כאן את חלקו הראשון של מאמרי המציג יג' עקרים שאמורים לדעתי, כמי שמכיר את נושא הגיור ועוסק בו בפועל במסגרת תפקידי כדיין בבית הדין, להיות נרל רגליו של כל דיין העוסק בשליחות חשובה זו. עיקרים אלו נגזרים לא רק מדרישות ההלכה והמסורת אלא גם מהדילמות המוסריות הכרוכות בהמשך קיומו של עם ישראל.
כאמור, את עיקרים אלו ניסחתי לאחר ששאלתי את עצמי מהי תפיסת העולם המנחה אותי כאשר אני בא לגייר. ארבעת הכללים הראשונים אותם הצגנו כאן בשבוע שעבר היו:
- אני מאמין שגיור הוא הדרך היחידה להצטרפות הלכתית של אדם שאינו יהודי לקולקטיב היהודי, לעם ישראל.
- אני מאמין שגיור הוא מעשה בחירי, הנעשה מתוך רצון והזדהות ולא מתוך כפיה.
3. אני מאמין שגיור יוצר שינוי באדם.
4. אני מאמין שכדי להתגייר יש צורך בעזיבת האמונה הלא יהודית וקבלת האמונה היהודית.
השבוע אבקש לעסוק בחמישה עיקרים נוספים של מעשה הגיור העוסקים גם הם בטרנפורמציה אותה עובר המעומד לגיור.
5. אני מאמין שמי שמתגייר הופך לזהה ליהודי מלידה.
הגיור הופך את האדם המתגייר ליהודי "לכל דבר", ומבחינה זו הוא זהה ליהודי שנולד לאם יהודיה והשתייכותו לעם ישראל לא ניתנת לשינוי (אלא במקרים חריגים בלבד). ההבדל היחיד הוא בכך שאדם הנולד יהודי, איננו בוחר את זיקתו לעם היהודי. אדם מתגייר, לעומת זאת, יכול לבחור את שייכותו ומחויבותו כלפי עם ישראל כשלאחר בחירה זו אין הבדל בינו לבים יהודי מלידה. ההלכה מתייחסת לשניהם באופן שווה. דבר זה בא לידי ביטוי בדברי חכמים כשתארו את הגר בסוף התהליך: "טבל ועלה הרי הוא כישראל". (יבמות מ"ז, ב).
6. אני מאמין שגיור הוא מעשה אישי- פרסונלי ולא ציבורי – המוני.
גיור מעצם טבעו הוא תהליך אישי וקשור לחוויה נפשית ולמחויבות אישית. אוסף של גורמים שונים מעצבים את הגרות. חלקם קשורים בהתחייבות הנורמטיבית ואחרים בתודעה הסובייקטיבית – אמונית. מכאן שמדובר בתהליך אינדיווידואלי.
7. אני מאמין שבימנו גיור הוא אתגר וצורך לאומי במדינת ישראלי.
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בסוציולוגיה של העולים וביחסם למדינת ישראל. כיום חיים בישראל מאות אלפים של עולים שאינם יהודים לפי ההלכה או לפי זהותם, דבר שעלול להניף בתוך שנים מעוטות את חרב ההתבוללות גם על החברה הישראלית (שהייתה מחוסנת מפניה עד כה). מדובר במצב הדורש התייחסות בראיה כוללת, הן בתחום הממלכתי והן במישור ההלכתי-רבני. מספרם הרב של העולים הלא יהודיים העמיד את הרבנות הראשית ואת בתי הדין לגיור בפני בעיה הלכתית שכבר מאות שנים לא נדרשו לשכמותה. אחד המרכיבים המרכזיים בהתייחסות ההלכתית והחינוכית למצב זה הוא ההיבט הלאומי של הגיור – כלומר הצורך להמשיך ולקיים מדינה יהודית.
זו גם הסיבה בגללה הגיור עומד על סדר יומה של החברה הישראלית. כיום בגיור קיים גם מימד סוציולוגי, פסיכולוגי, לאומי וציוני ולא רק הלכתי, ומכאן גם הרגישות הרבה.
אין זה ברור שהגיור יכול לפתור את הבעיה הדמוגרפית לחלוטין, אולם באותה מידה אין אנו רשאים להימנע מלפעול למען שמירת עתידו וחוסנו של עם ישראל ומדינת ישראל. אם לא נעשה זאת, חס ושלום, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים במדינה שאינה יהודית כתוצאה משינוי דמוגרפי פנימי. בתי הדין לגיור יחד עם אולפני הגיור, רבנים, קהילות תומכות ומשפחות מלוות, מופקדים על המאמץ לקרב לחיק היהדות את כל אותם עולים המעונינים לעבור תהליך הכנה לקראת גיור הלכתי. בדרך זו, נוכל לחזק את הקיום היהודי הן מבחינה רוחנית והן מבחינה דמוגרפית.
8. אני מאמין שגיור צריך להיעשות על פי ההלכה מדורי דורות, לצורך שמירה על אחדות העם.
גיור צריך להיות גורם השומר על אחדותו של עם ישראל ולא גורם לפילוגו. אין לי ספק שבעיית העולים הלא-יהודים שהגיעו לארץ על פי חוק השבות דורשת התייחסות מצד ההלכה ובית הדין, אולם את הבעיה צריך לפטור באופן שלא יפגע באחדות הפנימית. אסור לנו ליצור סוגים שונים של גיור שיתנו לגיטמציה לחלק ויפגעו באחרים. הגיור צריך להיות "גיור לכל", באופן שיהיו מקובלים על הכל. לצערנו לא זה המצב כיום במדינת ישראל, שבה יש פיצול לקבוצות וסקטורים שונים. יש לקוות כי הגיור עצמו יהפוך ברבות הימים לפתרון לבעיה זו, אולם על כל פנים אני סבור כי ללא גיור מסוג זה המוטיבציה להתגייר אצל העולים לעולם לא תווצר.
9. אני מאמין שהמתגייר איננו "תיק" בלבד, אלא אדם.
אנו מצווים לאהוב גרים ולשכוח את עברם ולקבלם כמצטרפים חדשים לעמנו ולחברתנו ולהקל עליהם ככל האפשר את הליך הקליטה. חכמים למדו אותנו: "אפילו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים, אינו בוש לחזור, שכן הוא אומר, לירושת אבותי אני חוזר. משלו למה הדבר דומה, לבן מלכים שהלך למדינת הים, אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור, שכן הוא אומר: למלכות אבותי אני חוזר"(מדרש ספרי על ספר דברים פיסקא שמ"ה). אין ספק שאהבת הגר נובעת מהערכה מיוחדת להרואיות רוחנית. הגר הראה חוסן מרשים של תעצומות נפש ומאמץ אישי לעבור תהליך של התמודדות רוחנית וחברתית. היהדות מקבלת את המתגייר בזרועות פתוחות בכדי שיהיה שותף בעבר ובעתיד, בהיסטוריה ובגורל היהודי.
חלקו השלישי והאחרון של המאמר יובא בע"ה בשבוע הבא.
הרב אליהו בירנבוים, משמש כדיין בבית דין המיוחד לגיור בירושלים וראש מכון שטראוס – עמיאל להכשרת רבנים בקהילות ישראל בתפוצות במוסדות אור תורה סטון.
