1. ירמיהו- גורלו של חוזה / הרב בנימין לאו
ספר ירמיהו, בצורה שבה הוא מופיע בתנ"ך, קשה לקריאה רציפה מכריכה לכריכה. הספר אינו מסודר לפי סדר כרונולוגי, הפרקים קטועים, וארבעים שנות פעילותו של הנביא אינן נשזרות לסיפור אחיד.
ספרו החדש של הרב בני לאו על ירמיהו, בנוי על פי סדר חייו וצמיחת נבואתו של ירמיהו, ומחולק לשלוש תקופות עיקריות: ימי יאשיהו, ימי יהויקים וימי צדקיהו. כל אחת מהתקופות מתאפיינת בסוג אחר של נבואות. וכך אנו פוגשים את הנביא ירמיהו מתוך סיפור חייו וסיפורה של החברה היהודית בישראל ערב חורבן הבית הראשון.
בהקדמה לספר כותב המחבר: "הספר הזה נולד מתוך כמיהה עזה ליצור שיחה של תוכן ועומק מתוך התנ"ך בקרב החברה הישראלית…. תפקידו של הספר שבידכם להנגיש את ספר ירמיהו לקורא הישראלי ולהכניס את הנביא ללב הדיון המדיני, החברתי והתרבותי שלנו."
לא בכדי בחר המחבר לצאת לדיון זה דווקא מתוך דברי הנביא ירמיהו. רמז לכך ניתן לקבל מתוך הציטוט הבא, המובא בספר:
"אין ספק שהנביא הגדול ביותר שקם לנו בימי המלוכה, לפני חורבן ירושלים, וגם האומלל והשנוא ועז הרוח ביותר, היה ירמיהו. הוא לא נפחד מבית כלא, ממכות וגם מן המוות עצמו – ובחר להגיד לעמו האמת המרה עד הסוף…" (דוד בן גוריון)
ואולי זהו המיזוג המיוחד שהיה בירמיהו אליו נמשך הרב לאו. לאורך כל הספר מוכיח הנביא את יהודה וירושלים על השקר שבארחות חייהם. יחד עם זאת, הוא תבע את לא רק כבוד האב אלא גם את כבוד הבן, שנאמר "נחנו פשענו ומרינו – אתה לא סלחת" (איכה ג' מב). ירמיהו עושה את שני הדברים גם יחד: הוא מוכיח את ישראל תוכחות זעם, מקללם ומחרפם, ויחד עם זאת מתפלל בעדם ומצדיקם בפני ה'.
הרב ד"ר בנימין לאו מכהן כרב קהילת הרמב"ן ועומד בראש המרכז ליהדות וחברה בבית מורשה בירושלים. הספר יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים"
2. קול דממה – הקשבה לתפילות ראש השנה ולקולות השופר/ הרב רא"ם הכהן
מתוך עיסוק ועיון בברכות מוסף של רה"ש, הבנת האופנים של עמידת האדם מול בוראו ומול העולם, ומתוך ברור הלכתי ורעיוני של תקיעות שופר, מתוך כל זה בא ספר זה לעסוק במרכיבים השונים של ראש השנה :מה ענינו של ראש השנה כיום דין, מהי מהותה של תקיעת שופר, וכיצד קול השופר קשור לחידוש העולם? מה המשמעות של הברכות השונות בתפילת ראש השנה. והאם יש קשר בין כל המרכיבים..
בריח התיכון שבספר זה , הינם דברי הרמח"ל אותם מצטט הרב רא"ם בתחילת הספר. הרמח"ל מבחין בין שני הנהגות של הקב"ה : הנהגת המלכות, (שכר ועונש ע"פ המעשים), והנהגת היחוד והממשלה, היינו, לעיתים הקב"ה עצמו אינו צמוד לאותם חוקים שהוא עצמו קבע, הנהגה זו אינה מתחשבת בטוב וברע, והקב"ה הוא המושל ובידו לעשות כל דבר כרצונו. ע"פ דברים אלו של הרמח"ל מסיק הרב רא"ם שראש השנה זהו "יום הנהגת היחוד" . "וכן המשפט הערוך ביום זה להיות בסוד ההנהגה הפנימית בסוד היחוד הזה". (עמ' 34).
ע"פ זה מסביר הרב רא"ם בברכת הזכרונות את זעקת בני ישראל במצרים, שבאה מצד הנהגת היחוד. עם ישראל הם בניו של הקב"ה, ולא מצד הנהגת המשפט של שכר ועונש.(עמ' 42), כך גם צעקתו של מרדכי שמסיטה את הנהגת הקב"ה מהנהגת המלכות להנהגת הייחוד. ומרדכי מסביר לאסתר שגורלו של עם ישראל תלוי לפי הנהגת היחוד ולא ע"פ הנהגת המשפט של שכר ועונש. ולכן על אסתר לפעול .(עמ' 51). בהמשך הספר ישנו מאמר "ראיה ויראה"., ובו מתואר היחס שבין האדם לבוראו ע"פ שני מושגי מפתח "ראיה" ו"שמיעה", זאת מתוך התבוננות במעשי האבות.
שער נוסף "הטיבו נגן בתרועה" – בשער זה עולים מתוך ניתוח הסוגיות ההלכתיות, ומזה בוקעים רעיונות עמוקים בקשר לתקיעת שופר.
הרב רא"ם הכהן הוא ראש ישיבת "בית ועד לתורה" עתניאל , וכן משמש כרב הישוב עתניאל.
להשיג : ישיבת עתניאל www.otniel.org
3. "כולם היו אוהביה"- אסופת סיפורים על עם ישראל וארץ ישראל
המאמרים בספר זה אינם רק תיעוד או נוסטלגיה. הם מבט אל פינות מרתקות במאות הקודמות, אל האנשים, הסיפורים והעיתונים, וגם אל הלשון העברית של פעם. על השם "תל אביב", על האטלס העברי הראשון, על ראשית מכבי-האש בא"י, על טיסת "אל על" הראשונה, על הבחירות הראשונות לכנסת, ועוד.
הסיפורים שבספר התפרסמו בבמות שונות: "הארץ", "מעריב", "עתמול", "מאזניים", "כיוונים חדשים", "הד החינוך" ו"מורשת דרך".
המחבר, דוד מלמד סוקר את האירועים מתוך קריצה אל דיווחי העיתונות, אל ה"פיקנטריה" ואל הלשון המקורית הכובשת את הלב במליצותיה ובתמימותה. גיבורי הספר שונים זה מזה, אך לכולם מכנה משותף: ארץ-ישראל – שכולם היו אוהביה. דוד מלמד, יליד פתח-תקווה, עוסק בכתיבה ספרותית ופובליציסטית מגיל צעיר. כיום הוא עובד במערכת "מאזניים", ביטאון אגודת הסופרים, ועורך את מדור הספרים החדשים בכתב העת.
יעקב פוטרמן הינו מידען, ספרן ועורך ספרם. המעוניינים בסקירה , להערות ולהארות yaacovpu@gmail.com
