לאלקה סטולר בת השמונים לא נותר דבר למעט הכעס שלה. היא כועסת על ליאון בנה היחיד שנותר לה החי באמריקה על שעזב אותה בארץ לבדה. על הירש, בנה הצעיר, אהוב נפשה, שנרצח בידי הנאצים על שלא היה מספיק זריז ביום האקציה בגטו בכדי לברוח מהטבח בכיכר. היא כועסת במיוחד על ישראל, בעלה, שנעלם עוד לפני המלחמה אחרי שהסובייטים הגלו אותו לסיביר בעוון פעילות ציונית. היא הרי הזהירה אותו מבעוד מועד, והוא לא שעה לה, ואז לקחו אותו והיא נשארה לבד. היא כועסת על החום הישראלי. על דרך הלבוש המרושלת של האמהות הצעירות בגן השעשועים. על העוזרות של הספרית שתמיד עושות חצי עבודה ולא מסיימות אצלה את הצביעה של השיער כמו שצריך. כמו שאלקה חושבת שצריך.
בעיצומה של מלחמת לבנון ה-1, בבוקרו של יום קיץ מהביל בשנת 1983, ביום שבו הודיע מנחם בגין כי הוא מתפטר מתפקידו כראש הממשלה, מחליטה אלקה לעשות מעשה ולצאת למסע- אולי האחרון בחייה. היא נוסעת באוטובוס ממקום מגוריה ברמת גן לתל אביב ומשם באוטובוס אחר לכפר סבא. בתיק שלה היא נושאת כמה שטרות של גולדה ותמונת כלולות ישנה ומצהיבה. כך הולכת אלקה להתעמת עם הסוד הגדול של חייה, הסוד שאותו לא חלקה עם איש ושבו היא מעולם לא העזה לגעת, למרות שהוא חפר בה מרירות, עצב, שנאה וכאב. היא הולכת להתעמת עם ישראל בעלה, שכל השנים חשבה שמת בכלא הסוביטי, אולם בפועל עלה לארץ עוד במהלך השואה והקים כאן משפחה חדשה לאחר שחשב כי משפחתו שנשארה בפולין נכחדה כולה.
"תמונות חתונה" איננו ספר חדש. לא זכור לי שהוא עורר הדים מיוחדים לפני חמש שנים כשיצא לאור, ולא ברור מדוע. אמנם בקריאה ראשונה "תמונות חתונה" לא מתבלט כספר מיוחד, אולם כשמדובר במכלול אין ספק שמדובר בספר המציע חווית קריאה המורכבת משפה יפה ובהירה ובדמויות עגולות ומלאות בעלי מתאר וקווי אופי משכנעים. כבר בעמוד 10 תרגישו שאתם מכירים את אלקה סטולר. קל להזדהות אתה, לשנוא אותה, לכעוס עליה ואתה.
האם גיל אילטוביץ', שכתב את הסיפור היפה והעדין הזה, בסס את דמותה של אלקה סטולר על דמות אמיתית? לא ברור. האמת היא שגם מדובר בשאלה משנית. אמנם ידוע כי היו במציאות לא מעט טרגדיות דומות לזו של אלקה בשנים שלאחר השואה, אולם עדיין מדובר רק בסיפור המסגרת של הספר שרובו ככולו עוסק באלקה האישה ובהתמודדות שלה עם הצורך לסלוח לעצמה ולמציאות. זהו קודם כל מסע של אשה קשישה ומרירה הנמצאת בישורת האחרונה של חייה, שמחליטה לסגור קצוות לפני שהיא הולכת לתמיד. עובדה זו הופכת את "תמונות חתונה" לספר של אלול, ולו משום שהוא עוסק במעבר ממחוזות הכעס אל המעשה, מנטירה אל מחילה אפשרית, מנסיון לעצב את המציאות אל הנכונות לקבל אותה כפי שהיא.
אולם מעבר לכל זה, הגיבורה הקשישה של אלטוביץ' היא דמות מראה לכולנו, בעיקר בימי אלול אלה, שכן השאלות שהספר הקצר והאיכותי הזה מעלה הן רבות: האם לכלות ימים בכעס ותסכול על כך שהמציאות לא הסתדרה כפי שחשבנו פירושו לחיות? האם ישנו מעשה שעליו אין מחילה, סליחה וכפרה? האם אנו מסוגלים לסלוח באותה קלות שבה אנו מסוגלים לשנוא? האם אנו מסוגלים לסלוח לעצמנו על שנים של שנאה? ועוד ועוד.
סיפורה של אלקה סטולר הוא הסיפור של כולנו. סיפור על נקודת החיכוך עם החיים שבו נולדת הברירה: לחיות או לכעוס. האם לצאת מהכעס חבול ופצוע או לוותר על הכעס ולהפוך למחוזק עוד יותר. גם כאן (ואולי בעיקר כאן) הכל עניין של בחירה אישית.
איתמר מור, עורך עלון השבת
