משנה: כשמדברים על מדע ואקדמיה, לכאורה אין קשר לחזרה בתשובה. הרב ד"ר דרור פיקסלר, רב, פיסיקאי וחוקר חושב כי לא רק המדע צריך לחזור בתשובה על הפטרונות שבה הוא מתייחס לאמונה ולדת, אלא גם הדת צריכה לחזור בתשובה על התרחקותה מהמדע ופסילת האקדמיה.
התשובה היא תהליך הכולל תיקון פנימי של האדם. בימי התשובה נכון להרהר במה שמעבר למעשים היומיומיים הרגילים, ובכלל זה גם באמונות ובמחשבות ובמה שיש לתקן בהם.
אנשים רבים רואים במוסד האקדמי ובמדע חומה בפני האמונה. כיצד ומדוע הגיעו להבנה כזו? הוגי המודרניזם שאפו להסביר את העולם בלי להסתמך על שום הנחה הנמצאת מעבר לו. הוגים אלה לא העלו בדעתם כי החזון שלהם מייסד בכך עולם של כפירה. ייתכן ואף סביר להניח כי חלק מאותם הוגים אף ראו את עצמם אנשי אמונה. אולם כידוע למהלך ההיסטורי יש את דרכו שלו, וכך קרה שחידוד הנחות היסוד של אותם הוגים הביא להכרת העולם באופן מדעי בלבד, מבלי להצטרך להכיר או להניח כי קיימת מציאות נוספת שאינה מוחשית.
תפיסה זו השפיעה גם על המדע שסבור כי יש בידו היכולת לספק הסבר לתופעת החיים על פני כדור הארץ, להתפלגות המינים ואפילו להופעת נשמת האדם. היו מאנשי הדת שהיטיבו להבין את התוצאות ההרסניות של תפיסת המדע המודרניסטי, והזהירו מפני מסקנת הכפירה המתבקשת. לדעתם של אותם אנשי דת התהליך ההרסני נובע מעצם טבעו של השכל אשר מגמתו היא להבין את המציאות ולתת לכל תופעה הסבר בכפוף למה שידוע ומוכר. כל נושא שהשכל מנסה לחקור נתפס בעיניו כישות, כמציאות העומדת בפני עצמה ולכן גם מוסברת מתוך עצמה. ברם, חכמי הדת רואים כי לצד השכל ישנו כוח נפשי נעלה יותר והיא האמונה. זו האמונה החסרה ביסוד המדעי, ומכאן הקונפליקט המתואר.
אין ספק כי ישנה חשיבות גדולה מאוד למחקר האקדמי, או לכל הפחות ללימוד וידיעת מחקרים בתחומי המדע המדויק והפילוסופיה של המדע, גם אם לא עוסקים בהם בפועל. חשיבותם נעוצה בעצם היותם חלק מבניית עולם המושגים הדתי. דת ומדע משלימים זה את זה, ואפילו תלויים הדדית זה בזה. רבות מהמתודות המדעיות אינן אלא מתודות ישיבתיות שנשכחו במהלך השנים. כך למשל רבי יוסף ן' עקנין נכון היה לעשות שימוש אטימולוגי ופילולוגי בשפות מקבילות, גם בכאלו המופיעות בספרי דתות זרות כקוראן וחדית' מוסלמיים. עיון והשוואת כתבי יד היו מקובלים עוד מזמן הגאונים והראשונים. גם ביחס לתחום המדעיים המדויקים נראה כי אנשי הדת ואנשי האקדמיה גם יחד, חושבים כי יש מקום לחזרה בתשובה הדדית. המדע יכול לסייע רבות ולשרת את הדת והאמונה, ואילו הדת והאמונה יכולה להעשיר את מחקרי המדע. חשיבות הסינתזה בין שתי הגישות באה לידי ביטוי בדבריו של גדול המדענים במאה הקודמת, אלברט איינשטיין, שאמר: "מדע בלי דת – צולעת; דת בלי מדע – היא עיוורת". להבדיל, יש גם כמה מאנשי התורה שטענו את אותה הטענה. כך לדוגמא אמר הגר"א כשקבע כי כל מי שחסרה לו חכמה אחת מחכמות חיצוניות, הרי שחסרים לו כנגד כך מאה ידות בתורה.
המדע לעומת זאת יוצא חסר כשהוא דוחה את האמונה מאחר והוא נשען בלעדית על ההכרה האנושית ובהופעת העולם כפי שהוא חזותית (פנומנון) ולא כפי שהוא באמת (נומנון). כאן יכול וצריך לקחת חלק המחקר האקדמי בלימוד התורני. האקדמיה תוכל להניח בפני הלומד את העובדות כהווייתן כבסיס לשאלות ה'מדוע' שמעבר ל'איך', ובאופן זה יתפקד כהתחלה לעיסוק בעצמות הדברים ולא רק בתיאורים ובמקרים. הלימוד התורני, לעומת זאת, יוכל לאחד בין הזרמים השונים שהתגלו ויאובחנו בפנומנולוגיה האקדמית.
סימביוזה בין אמונה לתורה הופכת כל התקדמות בהבנת נפלאות הטבע לדלת המובילה לאופקים של הרחבת ההכרה הדתית. התעצמות כוח השכל מחד וגילוי מהלכי העולם מאידך מחזקים את אופיו הרוחני של האדם ומכשירים אותו להגשמת ייעודו. קידום המדע מהווה ערך רוחני חשוב לא מפני שהמדע עשוי לאשר מה שכבר ידענו בלעדיו, אלא משום שכל גילוי נוסף של סודות הבריאה חושף לפנינו עוד טפח מנפלאות הבורא יתברך.
חז"ל הבחינו כי "בעשרה מאמרות נברא העולם" (משנה אבות ה, א). ביום הראשון לבריאה, נאמר המאמר הראשון שבו לא נברא דבר פרט להבדלה בין האור והחושך. משמעות האור היא שיש לגשת למציאות בגישה חיובית, ושהמציאות מובנת וניתן לחקור אותה ולהבין אותה.
הכרת חוכמת ה' וחקר ברואיו מביאים את האדם לאהבת ה' וליראת ה': "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר…" (משנה תורה הלכות יסודי התורה ב, א).
הכרה הדדית זו היא התשובה של המדע והאקדמיה מכאן ושל הדת והאמונה מאידך.
הרב ד"ר דרור פיקסלר, ביה"ס להנדסה אונ' בר-אילן, רב קהילה בגני תקווה ומרבני 'צהר'
