שאלה: אני יודע שהמצב שלי לא ממש מזהיר מבחינה רוחנית ואני רוצה מאוד להתרכז בימי התשובה בחזרה בתשובה, בסליחה בווידוי וכו'. אולם בראש השנה אין וידוי, אין בקשת סליחה ואין הכאה על חטא. אם כך מה כל הרעיון של ראש השנה??
תשובה: החלום של כל אמא (ואבא) הוא שהילד הקטן שלהם יאכל ויגדל ויהיה גדול וחזק (וכמובן בריא ושמח חכם ונחמד ומוצלח….). כחלק מהרצון לממש חלום זה במשפחות רבות מתקיים ניסיון מתמיד לשדל ילדים לאכול. אני רוצה לשתף אותך בשיחה מעניינת שקיימתי עם בני, בן השנתיים וחצי, לא מזמן:
"חמוד שלי תאכל ארוחת צהריים
אני לא יכול
תאכל לפחות את השניצל
(מושך כתפיים בסירוב)
אתה לא רוצה לגדול? תאכל לפחות 2 ביסים ותהיה גדול
אין לי מקום בבטן לכלום, אפילו לא לביס אחד
(ואחרי כמה רגעים)
אבא, אפשר לקבל גלידה?
חשבתי שאין לך מקום בבטן?
לגלידה יש…"
דוגמאות דומות לא חסרות. כך למשל זכור לי אימון חם, מעייף ומעצבן בצבא, אימון שבסופו היינו אמורים לסגור שבת בבסיס, במהלכו ניגש אלינו המפקד ובלא הצלחה ניסה להפיח בנו מעט מוטיבציה לקראת ריצה מחלקתית. היינו קרועים מעייפות וניסיונותיו של המפקד לא עשו עלינו רושם מיוחד. לאחר שהבהרנו חזור והבהר שאין סיכוי שאנחנו מצליחים להזיז את עצמנו עכשיו לריצת4000 מ', כפי שרצה, פנה אלינו שוב המפקד והודיע: "סבבה, חיילים תקשיבו טוב! השלשה שמגיעים ראשונים יוצאים שבת…". אני לא צריך לספר לך בכדי שתבין איזו ריצה מטורפת הייתה שם אחרי משפט שכזה.
אגב, לא רק ילדים קטנים וחיילם רוצים להתפנק. לפני מספר חודשים באמצע שיעור בישיבה התיכונית בה אני מלמד, שיעור שבו ניסיתי שוב ושוב להחזיר את החבר'ה לריכוז, תוך שהם מתלוננים על כך ש"אי אפשר לשבת כל כך הרבה זמן רצוף על כסא…", שאלו אותי התלמידים אם "יש מצב לראות איזה סרט טוב?". לתמיהתי כיצד הם מסוגלים לראות סרט במשך כמה שעות, בו בזמן שהם מתלוננים כי הם לא יכולים להמשיך ולשבת על הכיסאות, ענו הללו כי בשביל סרט טוב הם כבר ימצאו את הכוחות.
הרבה פעמים אנחנו מאשימים בטעות את היכולת. אנחנו משוכנעים שאנחנו לא מסוגלים, אולם אנו טועים. הטעות נובעת מכך שאנו לא ממש יודעים לשים את הנקודה במקום האמיתי, כלומר בנקודת הרצון. לרוב אנו משוכנעים שהבעיה היא היכולת ולא מודעים לכך שהמנוע של היכולת הוא הרצון, וכשרוצים באמת אז גם יכולים לעשות דברים ממש גדולים. אם הילד הקטן ירצה לאכול את השניצל הוא יאכל אותו ממש כמו גדול. אם החיילים ירצו לרוץ הם יעופו בטירוף. אם התלמידים ירצו ללמוד הם יוכלו לשבת בסבלנות ובריכוז גם הרבה שעות ברציפות.
ומה הקשר של כל זה לראש השנה?
בראש השנה אנחנו מדגישים ומחדדים את נקודת הרצון. עוד לפני שאנו מתפנים להתעסק במעשים, בנפילות, בחטאים ובקשיים, הדבר הראשון אותו יש לברר הוא נקודת הרצון שלי. האם אני באמת רוצה להיות קשור לבורא העולם? האם אני באמת מרגיש שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים? האם אני באמת רוצה ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"? זוהי העבודה הרוחנית המייחדת את ראש השנה.
הדגש בראש השנה הוא לא על ווידוי וחטאים, וישנם קהילות שבהם נהגו גם שלא לומר בתפילת "אבינו מלכנו" את השורה "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", וכן נהגו שלא לאכול בראש השנה אגוזים שהגימטרייה של "אגוז" עולה "חטא". בראש השנה אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו ומגלים את הרצון האמיתי להיות קרובים לאבינו שבשמיים. ברגע שאנחנו באמת רוצים, מתברר שאנחנו גם בהחלט יכולים.
בראש השנה לא נכה על חטא אלא נברר את הרצון. לא נדגיש את החרטה אלא נחדש את המלוכה. לא נהייה עצובים בגלל טעויות, אלא נגיל ברעדה ונשמח לקראת השנה החדשה.
וכרגיל כמה עצות ת'כלס:
1. את רשימת העבירות והנפילות הקשיים והניסיונות תשאיר לימי התשובה שלאחר ראש השנה וליום הכיפורים. במקום זה, בערב ראש השנה, שאל את עצמך האם אתה באמת רוצה להתקרב לקב"ה, האם אתה מוכן להמליך את המלך?
2. עיין בתפילות ראש השנה עוד לפני החג ונסה להבין את נוסח והמשמעות. שים לב לכמות הביטויים המופיעים בתפילה והקשורים במלוכה ולעומת זאת לכמות הביטויים הקשורים בחטאים
3. חשוב איך ניתן לשלב בחג אווירה של שמחה (המלכת מלך) לצד רצינות (יום הדין). כך מתוך ראש השנה נקבל כוחות להמשך החזרה בתשובה היותר מדוקדקת.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
