משנה: המדע – ובפרט החלקים היהירים שבו, נראים כמי שמבקשים "לעשות לעצמם שם"- בדיוק כמו אנשי מגדל בבל. האמנם הצגת המדע כמגדל בבל מודרני יהיר ורדוף אגו נכון? ואולי המדע דווקא הפך לעניו וצנוע יותר לאורך השנים? הרב ד"ר פיקסלר, פיסיקאי, חוקר ומדען עונה.
אנשים רבים, רואים במדע חומה בפני הדת ומעין מגדל בבל חדש של דורנו. כיצד ומדוע הגיעו להבנה כזו?
הוגי המודרניזם שאפו להסביר את העולם בלי להסתמך על שום הנחה הנמצאת מעבר לו. דקארט התחיל במהלך כשהחליט להטיל ספק בכל דבר ששכלו אינו יכול להוכיח, מתוך שאיפה לבנות תפיסה ודאית לחלוטין של המציאות. בייקון, שפיתח הגות שונה מאוד משל דקארט, הציב את אותה המטרה ממש: לנקות את מחשבתו מכל הדעות הקדומות, ובעצם מכל ידיעה מוקדמת, ואז להתבונן במציאות כמו שהיא ולהסביר אותה אך ורק מתוך ההגיון הפנימי שלה, בלי הנחות יסוד כלשהן. דקארט ובייקון לא חשבו שהחזון שלהם מייסד עולם של כפירה. שניהם ראו את עצמם כאנשי אמונה. אך המהלך ההסטורי עשה את שלו וחידוד הנחות היסוד שלהם הביא לכך שהעולם הוסבר באופן מדעי, בלי שום צורך בהנחה בדבר מציאות של אל שמעבר לו. נדמה שיש בידי המדע לספק הסבר לתופעת החיים על פני כדור הארץ; את התפלגות המינים ואפילו את הופעת נשמת האדם (אם הם מאמינים בקיומה). בקיצור, יש במדע את האפשרות להסביר את הכול ולבורא עולם אין מקום. הרי לנו מגדל בבל חדש הכופר בבורא ומציג לכאורה אלטרנטיבה ראויה. השינוי שעבר העולם המדעי מהעידן המודרני לפוסט מודרני לא המעיט את הסכנה מצד הדת. היומרה של החשיבה המודרנית להסביר עולם ומלואו אכן נגוזה, אך את מקומה תפסה יומרה לא פחותה – לוותר על כל הסבר כולל למציאות, להציע הסברים שונים בלי להתחייב לאף אחד מהם, אך עדיין לא להזדקק לבורא עולם בשום דרך.
מעידן ההשכלה הפכו האוניברסיטאות למרכזי הכוח האמיתיים של העולם החדש. ממוסדות ימי-ביניים מיושנים הפכה האקדמיה למרכז העולם המתהווה, וכל הרוצה לרכוש השכלה משובחת חייב לכתת אליהן את רגליו. למרות שבמבט שטחי נראה כי האוניברסיטאות בארץ הם מוסדות צנועים, חסרי יומרות, תלויים בתקציבים שבכירי האוצר מאימים לקצץ בכל שנה ומפרסמים מחקרים שמעטים בלבד קוראים, היא המשפיעה האמיתית. כוחה של האקדמיה בבתי המשפט, משרד האוצר ובתקשורת. כולם למדו בה וכולם זכו בה לעיצוב היסודי של מחשבתם. כל המוסדות האלה וכן נוספים מתייחסים לאקדמיה כיחס השרירים אל המוח המפעיל אותם. האקדמיה מכשירה את כלל המורים, כלכלנים, רואי החשבון, עורכי הדין והשופטים. כולם עברו בה, ספגו את הרוחות החדשות הנושבות בעולם המחשבה, ומשם יצאו למשול במציאות כולה. כתוצר לוואי דעת אנשי המדע נשמעת ונחשבת אמינה. למרות שפעמים רבות השפה כוללת מושגים ומונחים מעורפלים, כמעט כל מה שיאמר על ידי נציג המדע יתקבל או לכל הפחות יותיר סימני שאלה אצל השומע.
כיצד נוצר מצב זה? מדוע דברי המדען נשמעים ביראת כבוד שכזו?
תוקפה וסמכותה של האקדמיה נובעת מן ההישגים האדירים של המדע בעידן המודרני, שהאקדמיה היא ביתם. בזמן החדש עצם קיומו של המין האנושי מותנה בהתקדמות המדע. זה כמאתיים שנה מוקף האדם בעולם שנוצר על ידי המדע. למעשה חדל האדם כמעט מכל שימוש בחומר גולמי טבעי. התוצאה היא שתוך כשנים עשר דורות (מאמצע המאה השמונה עשרה ועד לימינו) גדלה אוכלוסיית כדור הארץ פי שבעה, לאחר שבמשך כאלפיים השנים הקודמות גדלה רק בכפלים. ההתקדמות בכל החזיתות, איכות החיים שגדלה, המציאות שבה "המעדנים מצויין כעפר" (משנה תורה לרמב"ם, הל' מלכים ומלחמות יב, ה) – הכול הודות למדע.
ברם רבים נוטים לייחס לבעל תואר נכבד או למדען בעל מוניטין בתחום מסוים של המדע גם את הידע על מבנה המדע ועל ההיגיון של הגילוי המדעי וכדומה. דבר זה, פשוט ככל שיהיה, חייב להיאמר: אין לייחס לכל מדען המומחה בתחום הספציפי שלו, גם את הידע בתחום המדע של המדעים, כגון התיאוריה של ההכרה המדעית. אם כן ברור כי יש באקדמיה, המרכזת את המחקר המדעי בעולם, את הכוח המניע את התקדמות העולם, אך כל ניסיון של איש אקדמיה להביע עמדה בתחום שאיננו מדעי/מחקרי יש בו סכנה.
אם שומרים על עיקרון בסיסי ופשוט זה, הרי האקדמיה הופכת ממגדל בבל לתיבת נוח. מקום בו מפתחים את הידע האנושי לטובת הכלל, תוך ידיעה ברורה של המגבלות. יש חשיבות גדולה מאוד במחקר המדעי, או לכל הפחות בלימוד ובידיעת מחקרים אלו בתחומי המדע המדויק והפילוסופיה של המדע, גם אם לא עוסקים בהם בפועל, כחלק מבניית עולם המושגים הדתי. דת ומדע משלימים זה את זה, ואפילו תלויים הדדית זה בזה.
נראה כי גם אנשי הדת וגם אנשי האקדמיה חושבים שיש חשיבות גדולה בסינתזה של שתי הגישות. גדול המדענים של המאה הקודמת, אלברט איינשטיין אמר: "מדע בלי דת – צולעת; דת בלי מדע – היא עיוורת". להבדיל יש מאנשי התורה שטענו את אותה הטענה. לדוגמה הגר"א בקביעתו שכל מי שחסרה לו חכמה אחת מחכמות חיצוניות חסרים לו כנגד זה מאה ידות בתורה.
נראה שגם בתחום התיאולוגיה היהודית יש מקום להתקדמות דרך החשיבה המדעית המודרנית. נראה כי יש קשר הדוק בין עיקרון אי-הוודאות לשאלת הידיעה והבחירה; בנוסף יתכן כי האופי ההסתברותי של תורת הקוונטים מאפשר את מציאות הנס. ניתן לומר שבכל פעם שקרה נס, הוא התרחש במסגרת חוקי הטבע ולא בניגוד לחוקי הטבע. תחום נוסף שיש קשר הדוק בין התיאולוגיה והמדע הוא שאלת הזמן. נראה כי איש הדת צריך לפעול כיום כפי שעשה הרמב"ם בתקופתו. משנה תורה ובודאי מורה הנבוכים הינם ספרים המבוססים על המדע שהיה מוכר באותה התקופה. יש לעדכן ספרים אלו וכדוגמתם במדע החדש.
הרב ד"ר דרוד פיקסלר הוא רב קהילת "נוף סביון" ומרצה באוניברסיטת בר-אילן
