אז עכשיו "אחרי החגים" ואפשר במבט לאחור לנתח מה התהליך שעברנו בתקופה הכ"כ משמעותית של השנה שאנו מכנים החגים גם כיחידים וגם כציבור. השנה במסגרת פרוייקט "תרגישו בבית" בעשרות קהילות בארץ ניצלו את תקופת החגים לא רק להתעלות רוחנית פרטית אלא גם כדי להתחיל תהליך כללי בציבור. באותם קהילות בחרו לפתוח בתקופת החגים את שערי בית הכנסת גם לציבור הכללי הרחב ולהזמין את כולם לבוא לבית הכנסת ולהרגיש בבית.
כתוצאה מכך, מאות אנשים פקדו את בתי הכנסת בתקופת החגים. המכתב הבא פורסם על ידי אחד האנשים שהגיעו לבית הכנסת במודיעין:
"אני מגיע ממשפחה מסורתית. משפחה בה הפרידו בין בשר לחלב (כן גם בפסח, סה"כ 4 מערכות כלים שלמות), אך יחד עם זאת תמיד נסענו בשבת. כילד, הלכתי עם סבי ז"ל ויותר מאוחר עם אבי לבית כנסת בחגים. אבי שגדל במשפחה שומרת שבת הכיר היטב את התפילות וידע להראות לי בכל רגע היכן מתפללים. האווירה של בית הכנסת בחגים, והרוגע של ההולכים לבית הכנסת זכורים לי כחוויה נעימה.
כשבגרתי, ובפרט כשילדי גדלו מעט, אני מרגיש צורך לחשוף אותם אל עולם בית הכנסת. שיטעמו מהחוויה היהודית. עד לאחרונה, לא מצאתי את הנתיב הנכון על מנת לקחת את ילדי לבית הכנסת.
חששתי מתגובת שאר המתפללים. ודאי חלקם מכירים אותי ואת משפחתי מהשכונה. יודעים שאיננו שומרים שבת. השכנים ירכלו על "שחזרנו בתשובה". אולם החשש הגדול ביותר היה – כיצד אקח את ילדי לבית כנסת כשאני עצמי איני מכיר את אורחותיו: מתי זמני התפילות, מה אומרים וכיצד קוראים (בכל אופן חלפו כ-30-35 שנים מאז ביקרתי בבית הכנסת).
לאחרונה נתקלתי בפרויקט "תרגישו בבית". אותו מפעילים "צהר" ,בשיתוף עם "מפעלות הציונות הדתית" ו"מעלה" . במסגרתו מזמינים כ-30 בתי כנסת ברחבי הארץ, את כלל תושבי השכונות בהן הם שוכנים, להתארח בבתי הכנסת "כבני בית" (כך במקור!) בחגים ובשבתות, בחגיגות בר-מצווה ובשמחות משפחתיות אחרות.
השנה הגיע בני הבכור לכיתה א', והחלטתי שברצוני להעניק לו את חווית הביקור בבית הכנסת, על מנת שירגיש קצת מאווירת יום כיפור. פניתי לבית הכנסת הנמצא סמוך לביתי ויצרתי קשר עם רב בית הכנסת, וסיפרתי לו את כוונתי. הופתעתי מהרצון הטוב שגילה הרב להיענות לבקשתי, אבל, למען הזהירות, קבעתי איתו פגישה, ערב קודם לכן בבית הכנסת. לפגישה הגעתי מלווה בשני ילדי, הצטיידנו בכיפות מבעוד מועד ונכנסנו לבית הכנסת. בבית הכנסת חיכה לנו הרב. הוא הראה לילדים את ארון הקודש וספרי התורה שבו, הבימה, הרב סיפר לי על התפילות השונות של יום הכיפורים ענה בסבלנות רבה ובמאור פנים לשאלות של בני הבכור, הציע לנו כיבוד וצייד אותי במחזור תפילות מיוחד ליום הכיפורים, ובו ניתן לראות (בציור) מתי עומדים ומתי יושבים, וכיצד לקרוא כל קטע וקטע.
הרב, התברר כאדם שבאמת מעוניין לפתוח בפני את הצוהר ולהקל את הביקור במקום הזה הנקרא בית כנסת, על מנת לתת לי את השירות שביקשתי – פתיחת הדלתות לעולם התרבות היהודית לילדיי.
שאלתי את הרב: אם הילד רוצה לאכול האם אני צריך לצאת החוצה בזמן התפילה? הרי בכל אופן לא נעים, כולם צמים… הוא ענה שאין צורך, מאחר שלרבים מהמתפללים ילדים קטנים, ואין כל בעיה לתת להם שתייה, או משהו לאכול ואף ישנה חובה על הילדים הקטנים לאכול. הרב נשאר איתנו בבית הכנסת כשעה ומחצה – עד שעה 20:30… ופשוט לא הרגשנו את הזמן עובר.
למחרת אחר הצהריים הגענו לתפילה ומיד היה מי מבאי בית הכנסת שדאג לנו למקום, הרב נפנה אלינו וברכנו במנוד ראש וחיוך, ובני הבכור הרגיש שהנה – הוא מכיר מישהו בתוך ההמון שגדש את בית הכנסת. שהינו בבית הכנסת כמעט מכניסת הצום ועד סוף תפילת ערבית, ולכל אורך הזמן הזה – לא הרגשנו "זרים", "שונים" או "משונים". בני שיתף פעולה בקטעי התפילה המושרים, שמע וראה את תקיעת השופר, ובטוחני שנחשף לאווירה מיוחדת במינה – אוירה של קודש, של רוחניות, של תפילת יחד (ציבור) ותפילת יחיד.
ברצוני להודות לקהילת השחר במודיעין, למתפללי בית הכנסת "משכן שלמה" על החוויה העמוקה והנהדרת שהעניקו לנו ביום כיפור זה".
במסגרת הפרוייקט מתוכננות עוד פעילויות במהלך חגי השנה ותוכנית בר בת מצווה משותפת לקהל החילוני והדתי יחד ופעילות לקראת גיוס לצבא. ישר כח לכל הרבנים והרכזים העוסקים במלאכה ובשאיפה שכל יהודי יוכל לבוא לבית הכנסת ולהרגיש בבית.
