משנה: מגדלי בבל המודרניים (רדיו, טלוויזיה, אינטנרט וסלולר) שואפים להשאיר אותנו מחוברים, מעודכנים ומסונכרים כל העת, אך בדרך גרמו לנו לפחד מהאפשרות להיות לבד רק עם עצמנו. אז מה שווה ההתחברות לכל העולם, אם אנו לא מסוגלים להתחבר לעצמנו?
דומה שאנו כמעט פטורים מלדבר על הצורך ההכרחי, כמעט קיומי, של האדם המודרני, הכל כך קומוניקטיבי, ברגעים של לבד עם קצת שקט מכל רעשי הרקע הנלווים. אנו חיים בעולם הפוך שבו הניסיון להרחיב את נפח התקשורת והזמינות שלה, פועל את ההיפך הגמור. לא פעם הרצון להשאר מחובר ומעדכן מסתיר מאחוריו מצוקה גדולה של בדידות ופחד להשאר לבד, פן נגלה עד כמה ריק הבור ועד כמה השיח הפנימי שלנו עם עצמנו והקרובים לנו, חסר ואפילו לא קיים.
תופעה זו מעידה כי הנחש הקדמוני חזר אלינו והפעם בצורה חדשה.
מיהו הנחש? קשה לדעת. פרשת בראשית, אותה קראנו בשבוע שעבר, היא אפופת סוד ומסתורין- אולם גם כך קבעו חז"ל כי קללתו של הנחש הייתה אבידה גדולה לאנושות: "תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלי לא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו ב' נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכונין טובים ואבנים טובות ומרגליות. ולא עוד אלא שמפשיל לו רצועה תחת זנבו ומוציא בו עפר לגנתו ולחורבתו'.
מהמדרשים לא ממש ברור מה היה ההבדל בין הנחש והאדם. כמו האדם גם הוא היה הולך על שניים מדבר וחושב. ההבדל היחיד, כפי הנראה, קשור בהעדרותו של חוש מוסרי מהנחש. במילים אחרות: הנחש הוא רובוט, טכנולוגיה מתקדמת אך נטולת לב. הוא מסוגל לסייע לאדם לנהל את העולם הטבעי המורכב, לזכור דברים, להרים אותם, לנייד אותם ועוד. אך נשאלת השאלה, כיצד טכנולוגיה, רובוט שכזה, יכול לגרום לאדם לחטוא? מה שייך אצלו פיתוי לחטוא?
התשובה היא כי הנחש הטכנולוגי, במקום לשמש כמשרת לאדם, מנסה לרשת אותו, להחליף אותו, להיות במקומו. כמו הנחש גם הטכנולוגיה שסביבנו, שמישה וערכית לאדם בכל מובן שהוא. לא ברור איך היינו מסתדרים בלעדיה. איך הייתי מצליח לכתוב מאמר ביום שני בערב ושולח אותו מייד ללא דואר אלקטרוני? אולם הטכנולוגיה הזו, עם כל שמישותה, עלולה בחלק המקרים, ומדובר בחלק גדול יש להדגיש, להפוך את האדם לעבד שלה.
בצבא ארצות הברית, כך אנו מדווחים, ניתנה הוראה להפסיק את השימוש במצגות במהלך דיונים. התברר שהכלי השתלט על הנוכחים, ובמקום לסייע לדיון הוא החל לקבוע את אופיו ואת צורתו כרדוד וויזואלי ונטול יצירתיות וענייניות. תוכנות השיתוף החברתי באינטרנט כבר מזמן הפכו מכלי לשיתוף לחיים עצמם, כשהאדם משועבד ליצר השיתוף. הטלפון הסלולרי שבא לעולם כדי לפשט ולהקל על התקשורת בין בני האדם, מאיים כיום לא רק על הזמינות הכמות, אלא גם על הפרטיות והאופי של התקשורת שהופכת לקצרה, שטחית, זמינה ומיידית נטולת כל עומק וגעגוע. ועוד לא דיברנו עוד על מה קורה לנו אם שכחנו בטעות את הנייד בבית. למה זה מרגיש לי כאילו שכחתי אחד מאיברי הגוף? מה זה אם לא שעבוד?
הנה כי כן הנחש חזר , ושוב הוא מנסה להתנער מתפקידו כמשרת, ולקבוע בעצמו את סדר היום. שנים ארוכות לא היה לאדם משרת, והוא נאלץ לעשות הכל בעצמו. כיום שמשים רבים לפנינו, ואלו מאיימים להשתלט ולהציע לנו את העולם שלהם, עולם שבו סדר היום הפנימי נקבע לפי כלים ולא לפי תוכן.
אולם אם הנחש חזר, סימן שאפשר לתקן אותו, או יותר נכון להשתמש בו בדיוק בשביל מה שהוא נועד- משרת ותו לא. לא להפוך אותו לסמל סטאטוס, לא לחיים אחרים. להשאיר אותו עבד. עבד כנעני.
כדי להצליח במשימה אנו חייבים, פשוט חייבים ליצור ניתוק, כיבוי וריחוק מהנחש. רק כך נוכל לחזור אליו כאדונים. שבת בודאי מהווה נדבך חשוב בעניין, ולכן, כמה טוב להקפיד שכל המכשירים יהיו כבויים ממש בשבת. שילכו לישון. נעיר אותם ממילא שוב ברגע שנצטרך. אבל חשוב לכבות לא רק בשבת. לכל אחד מאיתנו, בכל יום, יש כמה רגעים של חסד בהם הוא לבד. רגעים אלו שווים את ערכם רק אם אנו באמת לבד. רק כך אפשר לגלות את דעתנו, כמו גם את הכח והרצון להיות לזמן מה עם עצמנו, בלי כל עזרה וחדירה מבחוץ. ומהלבד הזה אפשר לחזור אל הנחש, אל המשרת, ולצוות עליו מה יעשה עבורנו. עד היכן מותר לו להגיע, ומהיכן והלאה אסור לו להכנס. ומידי פעם ראוי ללחוץ על הכפתור העגול הקטן ולכבות את הנחש, לתת מנוחה למשרת, ולעשות דברים קצת בעצמינו.
הנחש חזר, אבל גם אנחנו כאן, מנוסים באלפי שנות היסטוריה, ויודעים שזמן של תיקון הגיע, ואיתו היכולת להשתמש בנחש אך לא להכנע לו. את זה עושים באמצעות גבולות ברורים שאליהם אין לו רשות להכנס. הכניסה אליהם היא לבני חורין בלבד. בהצלחה.
הרב אייל ורד הוא ר"מ ב'מכון מאיר' ורב קהילת "יחדיו" בפ"ת במסגרת פרויקט הקהילות של ארגון רבני 'צהר'
