משנה: הרב ד"ר דרור פיקסלר חושב כי העובדה שעולם המדע מעדיף על אף התגליות החדשות המתיישבות עם הנאמר בתורה, להמשיך ולהציב את אלוקים מחוץ למשוואה, אינה שונה מהגישה הדתית הממשיכה לנסות ולהפריך את המדע או להתנגד לו. אז מהי דרך המלך בנושא?
כאשר נתקלים בבעיה, בכל תחום שהוא, ניתן להתמודד איתה בשתי דרכים: למצוא דרך להיפטר מהבעיה, או לנסות ולפתור אותה. דוגמא לכך ניתן להביא מיוסף, עליו נקרא בעוד כמה שבתות, שללא ספק היווה בעיה לאחיו. אח מפונק ומועדף על ידי האבא, עם חלומות ורגשי גדלות. במקום לנסות ולפתור בעיה זו, ניסו האחים להיפטר ממנה על ידי היפטרות מיוסף והשלכתו אל הבור. יוסף מתגלה לאחיו רק לאחר שהוא משחזר את אותה הבעיה בדיוק, אך הפעם עם אחיו בנימין. שוב זה האח המפונק והמועדף על ידי האבא, אולם הפעם מדובר בגנבה לכאורה של הגביע השייך למשנה למלך מצרים. האחים הפעם ניסו להתמודד עם הבעיה ולא נקטו בדרך הקלה של ההיפטרות. שינוי זה לימד את יוסף כי האחים שינו את דרכם ואז הוא התגלה אליהם. שני האופציות הללו מתגלות גם ביחס לשאלת היחס הנכון למיעוטים במדינת ישראל. יש הנוקטים בגישת ההיפטרות (אם של המיעוטים ואם של השטח הכולל בתוכו את המיעוטים – כך או אחרת, לשתי העמדות הקוטביות בסיס אחד משותף). לעומתם יש ניסיונות להתמודד עם הבעיה בצורה אחרת- רצינית אבל גם מורכבת יותר.
מאז המאה הרביעית באלף השישי, פקדו את העולם שלוש מהפכות משמעותיות: מדעית, תעשייתית ופוליטית. התפוררות היהדות באירופה, קודם חורבן השואה, הייתה תוצאה ישירה של כישלון ההתמודדות עם מערכת הכוחות התרבותיים, הרוחניים והחברתיים בעת החדשה. שגשוג המדע, תגליותיו המדהימות והתפתחותו משכו אליו רבים וטובים. אולם צצו גם בעיות קשות, לדוגמא משבר האמונה. השאלות הנפוצות ביותר בנושא זה קשורות דווקא בפרטים כמו גילו של העולם (האם מיליארדי שנים כטענת הגיאולוגים או מניין התורה) ועוד. שאלות פרטיות אלה הובילו אל קושיות חריפות ומקיפות בהרבה כגון תורת ההשתלשלות והאבולוציה אל מול המסופר בספר בראשית על בריאת החי. בהתמודדות עם בעיות אלו והדומות להן, רוב היהודים העדיפו לנקוט בדרך ההיפטרות.
היו כאלה שהפנו עורף לכל ההתפתחויות המפתיעות של המדע. הם ניסו להסתגר בתוך מבצר מדומה שבו הם ישמרו על המסורת העתיקה מבלי להתחשב בעולם החדש. מאידך היו גם רבים שברחו מהמקלט בחושבם שהאמת נמצאת בחוץ, ולכן אי אפשר למדע החדש לדור בכפיפה אחת עם התורה הישנה. הללו ניתקו את עצמם מן המדע ומהעבר השני אחרים שניתקו עצמם מן היהדות, ואלה גם אלה טעו טעות מרה.
גם השינוי שעבר העולם המדעי מהעידן המודרני לפוסט מודרני לא המעיט את הסכנה כלפי הדת. היומרה של החשיבה המודרנית להסביר עולם ומלואו אכן נגוזה, אך את מקומה תפסה יומרה לא פחותה – לוותר על כל הסבר כולל למציאות, להציע הסברים שונים בלי להתחייב לאף אחד מהם וכל זה בכדי שלא להזדקק לבורא עולם בשום דרך.
נראה שמסיבה זו זרם שלם ביהדות החליט לנעול את עצמו מפני כל קשר עם עולם המדע. כך נגררו ציבוריים קוטביים לאותה מסקנה שגויה שבבסיסה ההבנה שהדת והמדע, אינם מתיישבים זה עם זה. אם ננסה לתאר את סוגי התגובות לבעיה ניתן לסכם אותן באופן הבא:
1. גישה מתנגדת – הפרכת הטענות המדעיות הסותרות את המסורת;
2. גישה אפולוגטית – ניסיונות ליישב את הנאמר בתורה עם תוצאות המדע;
3. גישה מקבילה – התורה והמדע הם שני תחומים שאין השקה ביניהם.
כאמור השיטה הראשונה נחלה כישלון. יש כאלו המנסים עדיין לנקוט בגישה השנייה ומנסים להציב הסברים לכל מהלך הבריאה דרך ידיעות המדע. גישה זו אפשרית, ויעידו כמויות הספרים שנמכרו ומספר התרגומים הרב שנעשה לספרים מסוג זה, אך אין בה התמודדות שלמה עם הבעיה. נראה כי הדרך בה יש לנקוט בדורנו היא: "האמונה השלמה, המאירה את כל חשכת היקום, איננה יראה כלל מהיקשי השכל האנושי. היא יודעת, שהשכל הוא הקניין היותר מוגבל של המין האנושי. הוא נועד רק להיות משתמשים בו באותו התפקיד שהוא ראוי לו, אבל אין לו כל זכות להאפיל על מאורים אחרים שהם חוץ ממנו, כמו הרגש והאמונה" (פנקסי ראי"ה פנקס ה, ז וראה גם שם ח). אין במציאות כמה אמיתויות כמו זו הדתית וזו המדעית הסותרות זו את זו, אלא אמת אחת המתגלה בדרכים שונות שיש דרך וחשוב להכילם יחד.
