פרשת השבוע היא פרשת צו, ובה מתוארים שבעת ימי המילואים, בהם משה רבנו חנך את אהרון אחיו בניו לשרת בקודש לפני ה'. אחד מהשלבים בתהליך הוא משיחת אהרון בשמן המשחה, שהיה מורכב מתערובת של שמן זית ובשמים (קינמון, מור וכו'), ונעשה רק פעם אחת בהיסטוריה בימי משה רבנו, ומאז משחו בו את כלי המקדש, כוהנים גדולים ומלכים, עד ימי יאשיהו שגנז אותו עם ארון הברית.
מהו טעם המצווה הזו? מדוע נמשחו כלי הקודש המלכים והכוהנים הגדולים בשמן זה? ומדוע לא הכינו אותו שוב?
שבת זו גם נקראת "שבת הגדול". אחד הטעמים לשמה של השבת נטוע מפסוק בהפטרה "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כג).
במבט ראשון, התפקיד של אליהו הוא לקרב בין לב האבות שנתרחק מלב הבנים ולחדש את החיבור ביניהם. אולם, לא ברור כל כך על מה מדובר, הרי אהבת האב לבניו קיימת גם בימינו. האם הלב שלנו האבות לא קרוב ללב הבנים? הבנים אולי מתרחקים, אבל אבא יכול להתרחק?
חז"ל מלמדים אותנו שאם גנב בא במחתרת בלילה, מותר להרגו שמא יהרוג אותך, אבל אם הגנב הוא אבא שלך, אסור להרגו מפני שבוודאי יחוס על בנו, אבל להפך אם הבן בא לאב, מותר להרגו מפני שאין ודאות שיחוס על אביו. ואם כן , לפי זה מדוע צריך להשיב את לב האבות על הבנים?
כהורים לילדים, רבים מאתנו חווים לא מעט כעסים, תסכולים, ומשברים לא פשוטים בקשר שלנו עם ילדינו.
חלק מההתמודדות שלנו עם הקשר הזה הוא, מצד אחד, לדעת איך להשיג את סוד ה"נחת", בלי לחץ לדחוף את הילד לכיוון מסוים או למקום מסוים, ומצד שני, להמשיך לחנך את הילדים ללכת בדרך שבה אנו מאמינים.
ליל הסדר הוא הלילה שבו אנו כולם חוגגים את חירותנו ומצווים לשבת ב"הסבה" ולנהוג כבני מלכים. בלילה הזה אנחנו צריכים לנהוג באותה "נחת" ורוגע, להתנהג כמו בנים שבטוחים באהבת אביהם ואינם "לחוצים". אומנם יצאנו ממצרים "בחיפזון", אבל החיפזון הזה נועד להביא אותנו ל"נחת", לרוגע ולהשבת הנפש.
אולי פירוש הפסוק בהפטרה הוא לא מלשון השבת הלב אחד לשני כי אהבת ההורים אינה בטלה, אלא מלשון "השבת הנפש". אומנם ההורים אוהבים את הילדים, אבל כמו כל הורים רגילים יש כעסים ולחצים, ולפעמים מנסים לדחוף את הילד לכיוון כזה או אחר, וה"נחת" העצומה שיש בעצם העובדה שיש לנו ילדים נשכחת. כאן טמון התפקיד של שבת הגדול – להכין אותנו לקראת הנחת הזו, "להשיב" לב האבות, להרגיע אותם, לאבד את הכעסים והלחצים, ולהשאיר רק את החיבור הטהור והנקי, לב אבות על בנים, וממילא, גם לב הבנים יתחבר חזרה לאבותם ולהוריהם.
זהו גם תפקידו של שמן המשחה, המעורב בבשמים ריחנים והנועד להיות "משיבת נפש" ולגרום למלכים ולכוהנים הגדולים שינהיגו את העם לסלק את ה"כעסים" שיש להם על עם ישראל ובכך לגרום גם להם להתקרב אליהם בחזרה ואל עבודת ה' והמקדש. אולי זוהי הסיבה לכך שאת השמן הזה היו יכולים להכין רק בתקופה היחידה בהיסטוריה של הגילוי הגדול והמוחלט של האהבה הזו, דור המדבר שעליו נאמר "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך", רק אז היו יכולים להכין את השמן ש"משיב את הנפש" ומשיב לב אבות על בנים, לב מנהיגים על מונהגיהם. לעתיד לבוא ישתמשו בשמן זה כדי להחזיר את "משיבת הנפש" וכמאמר הנביא ישעיה "בשובה ונחת תושעון".
יהי רצון שנזכה השנה לאותה "נחת" מילדינו וצאצאינו, ל"נחת" בעבודת ה' שלנו, ושלא נשכח בליל הסדר שבן חורין אמיתי הוא מי שמסוגל להיות ב"נחת".
כותב המאמר:
הרב אשר סבג, רב קהילת "הר המוריה", ראשון לציון.
