שותה ושוטה

קשר משפחתי

ד"ר דניאל גוטליב

שותה ושוטה

פרשת נח מספרת על סדר עולמי חדש הנוצר אחר המבול. זמן קצר לאחר צאתו מהתיבה נוטע נח כרם מהזמורות שאותן הכניס לתיבה לפני המבול. נח הכניס זמורות אלו לתיבה, ככל הנראה, מתוך חיבתו ליין, זאת על אף שלא נצטווה על כך.

כך או אחרת, בין אם הדבר נעשה במתכוון ובין שלא, מעשהו של נח מחזיר אל העולם את היין, ונח שותה ומשתכר. השכרות מעמידה את נח במצב מאוד מביך, בוודאי כשמדובר באדם שהכתוב מעדי עליו שהוא "צדיק". זהו אותו אדם שרוחו עמדה לו בכדי להציל את עצמו ואת משפחתו מהשואה אשר פקדה את היקום כולו. טיפה אחת של יין והוא מאבד את כל מעלתו.

סיפור השתכרותו של נח נתפס משני לדרמה המרתקת של המבול, אולם דווקא הוא מזכיר לנו את מקומו הבעייתי של אלכוהול בתרבות בכלל ובתרבות היהודית-ישראלית בפרט. אמנם על היין אנו מקדשים את השבת והחג. בחופה, בברית המילה, בסעודת מצווה, בהבדלה ועוד אנו מוצאים את היין. היין מוזכר בתנ"ך כגורם שמחה ("ויין ישמח לבב אנוש") וכך גם בתלמוד ("אין שמחה אלא בבשר ויין"). מאידך הכהן מוזהר שלא לשתות יין בגשתו לעבוד בבית המקדש, ככל הנראה, על מנת שלא תשתבש דעתו עליו. על כך מעיר הרמב"ם ( הלכות ביאת מקדש א, ג) שכשם שהכוהן אסור לו לשתות יין ושכר, "כך אסור לכל אדם, בין כהן ובין ישראל, להורות כשהוא שתוי."

השימוש באלכוהול, מתברר, לא היה בעיה רק בימיו של נח אלא ממשיך גם לדורנו באופן מדאיג, במיוחד כשמדובר בנוער וילדים. סקרים שנערכו בארה"ב מראים כי אלכוהוליזם היא תופעה המתחילה בגיל ההתבגרות, כאשר בשנים האחרונות גיל המשתמשים באלכוהול הולך ויורד. דבר זה מתיישב עם נתונים המצביעים על גידול בשיעור המשתמשים באלכוהול. כמוכ' הסקרים מצביעים על זיקה בין שימוש באלכוהול לצריכת סמים. אנו רוצים להאמין כי ילדינו לא חשופים כלל, או לכל הפחות חשופים פחות לבעיות של אלכוהול, אולם אל לנו להשלות את עצמנו. המציאות מלמדת כי הבעיה קיימת וילדינו חשופים לתרבות האלכוהול בין אם באמצעות התקשורת ובין אם באמצעות חברים.

בנושא זה, יש לציין יחס אמביוולנטי של החברה לתופעה. מצד אחד נוטים להתייחס לאלכוהול כעניין חברתי שאפילו מעלים אותו על נס. מדברים על "תרבות שתייה" ואנשים שיודעים לגלות אנינות טעם בבחירת היין האהוב עליהם או הוויסקי שהם שותים זוכים להערכה והתפעלות. קורסים לברמנים נפתחים חדשים לבקרים, וכל אלה משייכים את שתיית האלכוהול לבגרות ולמעמד חברתי. ישנן גם הפרסומות המלמדות אותנו כי "מי ששותה לא נוהג", שמהם משמע שהאחרים דווקא כן שותים. לא מזמן התבשרנו כי במועדונים מסוימים מציעים משקאות קלים בצורה חופשית לנהג התורן בכדי שזה יסיע הביתה את החברים אשר שתו כדת. אמנם פרסומות אלו אינן מכוונות לילדים ולבני נוער, אולם אלו רואים, שומעים ומפנימים. הם לומדים מהן כי שתיית אלכוהול היא פעולה חברתית נורמטיבית וכי כל מה שנדרש הוא להיזהר שלא לנהוג לאחר שתייה.

מאידך יש גם מסרים אחרים. בשבוע שעבר עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק האוסר על מבוגרים לרכוש אלכוהול עבור קטינים, ולפני מספר ימים וועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת חוק נוספת באותו נושא, האמורה לאסור על קטינים שתיית אלכוהול בשטחים ציבוריים. הצעות חוק אלו מלמדות על כך שהגופים המחוקקים מכירים בבעייתיות של צריכת אלכוהול בידי בני נוער. יצוין כי על פי הסטטיסטיקה של רשות הלאומית למלחמה לסמים ואלכוהול 19 אחוז מהצעירים מדווחים כי בחודש האחרון שתו לפחות פעם אחת חמש מנות משקה חריף בתוך מספר שעות.

בני נוער נמשכים לשתיית אלכוהול ממגוון סיבות. חלק מהם מוצא באלכוהול בריחה ממציאות קשה בדומה לבריחה של אלו המשתמשים בסמים. עבור אחרים שתיית האלכוהול מהווה סוג של התמרדות בחברה ובהורים, או לחילופין ביטוי לעצמאות ובגרות כביכול. יש מי ששתיית האלכוהול עבורו קשורה בפעילות חברתית. במקרים אלו ילדים נסחפים עם הזרם החברתי ושותים גם אם הם לא ממש אוהבים את הטעם של הוודקה או הבירה.

בני נוער לא שותים לבד כי אם בצוותא, מה שמלמד על ההשפעה החברתית המשמעותית הקשורה בתופעה זו, ועל התפקיד החשוב שיש להורים בפיקוח ומניעה. אם הורים יהיו ערים לחברה שבה מסתובבים הילדים שלהם, הם יהיו מסוגלים להסיק רבות על ההרגלים החברתיים שלהם. אולם מעבר לכך, ישנה הסכנה שבשימוש קבוע באלכוהול שמתחיל בשכרות אך עלול להגיע להתמכרות של ממש. אלו שלבים בדרך בבחינת סימני מצוקה אליהם ההורים חייבים להתייחס.

ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה.