"אתה יכול לאכול חביבי… הכל כאן בד"צ", משפט שכזה ודומים לו ניתן לשמוע לא פעם בביקורים אצל חברים ומכרים, ונשאלת השאלה האם ניתן להאמין לכל אדם שמצהיר שהמאכלים אצלו כשרים? יתר על כן: האם ניתן לאכול מאכלים שהתבשלו אצל אנשים שאינם שומרי מצוות (בינתיים), או לאכול אצל אנשים שומרי מסורת, שאמנם אינם מקפידים על כל המצוות, אבל בכל הקשור למטבח הם מקפידים על הפרדה בין בשר לחלב?
שאלה זו של נאמנות אדם על הכשרות נידונה בתלמוד ובפוסקים. להלכה נפסק כי מי שאינו מקפיד בעצמו על הכשרות לא נאמן להצהיר על כשרות המזון בביתו, ולכן אדם שאינו מאמין בהלכה אינו נאמן על כשרות המזון. מאידך, מי שמקפיד על הכשרות גם אם אינו שומר חלק מהמצוות, נאמן לומר שהאוכל כשר. (שו"ע יו"ד קיט א,ז). בהגדרה זו כלולים כל האנשים הנקראים בימינו כשומרי מסורת.
בימינו במדינת ישראל המצב הכללי בתחום הכשרות טוב יותר, מהמצב בעבר בחו"ל, שכן רוב מוחלט של המזון הנמכר בארץ הינו כשר. אולם עדיין יש הלכות בודדות "שאין להן מזל", ורמת המודעות הציבורית אליהן, גם בקרב אנשים דתיים ושומרי מסורת, היא נמוכה יותר.
מסקר מדגמי שערכנו בנושאי כשרות והמודעות אליהם בקרב הציבור הדתי בישראל, עולות מספר מסקנות, בין השאר בנושא זה. למרות שסקר זה (כמו סקרים בתחומים נוספים) אינו מדויק מבחינה מדעית ואינו מקובל ברמה ההלכתית, ניתן עדיין להסיק ממנו מסקנות כלליות המצביעות על תחומי כשרות שבהם המודעות הציבורית נמוכה. בין השאר עלו המסקנות הבאות:
1. ישנה מודעות נמוכה למצוות התלויות בארץ כמו הפרשת תרו"מ (הדבר נובע מחוסר ידיעה, מכיוון שמצוות אלו, שאינן נוהגות בחו"ל, לא עברו במסורת מאם לבתה כשאר דיני הכשרות).
2. איסור ערלה (חוסר המודעות לאיסור נובע, ככל הנראה, מכך שבעבר לא היו עצי פרי מניבים פירות לפני הגיען לגיל שלוש שנים)
3. טבילת כלים (חוסר המודעות למצווה נובע ככל הנראה מכך שבעבר היא הייתה נדירה, שכן כלים חדשים לא נקנו לעיתים קרובות והטבלתם של הכלים נעשתה ע"י הגברים ללא ידיעת הנשים, ולכן הדבר לא הועבר במסורת מאם לבת).
4. ניקוי ירקות עלים מחרקים. (יתכן והסיבה לכך היא מכיוון שרוב הקהילות מהם עלו היהודים
לישראל הן מדינות בהם האקלים הוא קר ולח כמדינות אירופה או לחילופין יבש כבהרי האטלס ומדינות אסיה ואפריקה, שבהן לא נפוצה בעיית החרקים כמו בערי החוף של ארצות הים התיכון המאופיינות באקלים לח וחם).
מלבד נקודות אלו ישנה מודעות לכשרות ברמה גבוהה מאד, וזאת מכיוון שרוב מוחלט של המזון הנמכר בארץ הוא כשר.לכן מי שמקפיד על הפרדה בין בשר לחלב, ניתן לאכול אצלו, גם מאכלים מבושלים אם יפריש תרו"מ.
אדם המוזמן להתארח אצל חברו בשבת וחושש שלא מפרישים אצלו תרו"מ, צריך להפריש תרו"מ בנוסח מיוחד בהתניה על העתיד וזאת מכיוון שבשבת אסור להפריש תרו"מ (שו"ע או"ח שלט ד, ותקכד א). נוסח ההפרשה מתחיל במילים: "מעט יותר מאחד במאה, מכל מה שאני עתיד להפריש מחר, לתקן בו את הטבל, יהיה … והמשך הוא כמו בנוסח הרגיל. אם בערב שבת מפריש את ההפרשות הרי שיש לעשותן לפי הסדר ואומר את הנוסח הרגיל. (שמירת שבת כהלכתה עמ' קח, קט).
החששות הנוספים מלבד תרו"מ ניתנים לפתרונות הלכתיים בשעת הדחק כדי להימנע מפגיעה במארח. כך למשל על החשש לערלה, ניתן לסמוך על הדעות המתירות אכילה זו בהסתמך על רוב הפרות שאינם בחזקת ערלה (חזון איש יו"ד תערובות לז יג יד , יביע אומר ו – יו"ד כד).
בנושא שימוש בכלים שלא הוטבלו, ניתן לסמוך על הדעות שחיוב טבילת כלים מוטל על הבעלים והאורח הרי אנוס הוא שאינו יכול להטבילם. (תשובות הגר"ד ליאור , והגר"י אריאל שליט"א – לחם אבירים עמ' 95,92).
לגבי בעיית החרקים בירקות עליים: אם ניתן להימנע מאכילתם מבלי לפגוע במארח, הרי שעדיף כך. אם הדבר לא אפשרי, הרי שניתן לסמוך על שיטות הפוסקים המתירים אכילת ירקות אלו גם ללא בדיקה. (אגרות משה:יו"ד ד, ב. מנחת שלמה תניינא, סג).
כאמור לעיל כל הפתרונות הללו אמורים במקרה של אדם דתי המקפיד על הכשרות ולכן הוא גם נאמן להעיד על כשרות המזון, מה שאין כן לגבי אדם שאינו דתי או אדם מסורתי. יחד עם זאת, ישנם מקרים , בעיקר בשעת הדחק כאשר מדובר באדם זקן או חולה התלוי באחרים או כשיש חשש לפגיעה במארח, אפשר לסמוך גם על אדם שאינו שומר כשרות, אולם גם אז רק בתנאי שמדובר באדם ישר ואמין לחלוטין שמצהיר שבישל את האוכל המיוחד כדי שיהיה כשר בכלים כשרים. (אגרות משה יוד נד ותשובות הגר"ד ליאור והגר"י אריאל שליט"א – לחם אבירים עמ' 90, 95) .
מאכלים תעשייתיים שיש להם כשרות והם באריזתם המקורית, מותרים באכילה לכתחילה גם אצל מארח שאינו שומר מצוות. בתפילה לבורא עולם שנזכה ושאלות אלו ייעלמו מעולמנו בהתגשמות דברי הנביא: "
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה': (עמוס ח א)
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
