שאלה:
למה אני אשם שתקוע בתוכי יצר הרע, התורה בפרשת נוח מעידה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אם כן מה רוצים ממני? אומרים לי כל הזמן תתגבר, תתמודד, תילחם ביצר הרע וכו', הוא חלק ממני היצר הזה,ככה נולדתי וכך גם אמות?
תשובה:
בימים עברו וויכוחים נוקבים עם אומות העולם סביב אמונות ודעות היו שכיחים ואף היו מאיימים על חייהם של קהילות ישראל בגולה. מסופר על חכם נכרי אחד שהתווכח עם רבי יונתן אייבשיץ וטען כי החכמה חזקה היא מהטבע, טען לעומתו רבי יונתן כי הטבע הוא החזק מכל.קבעו השניים להיפגש במועד מאוחר יותר ולהביא את הוכחותיהן השונות. הלך רבי יונתן והמשיך בלימודו. חלפו הימים והגיע זמן המפגש, בטרם יצא מביתו נבהל רבי יונתן על כך שלא התכונן כיאות למפגש, הוציא את קופסת הטבק מכיסו והריח את ריח הטבק ונירגע, שם מבטחו בבורא עולם שיצליח דרכו ומשימתו. בטרם סגר את קופסת הטבק השתחל לתוכה עכבר קטן.לבש רבי יונתן את מעילו, הכניס את קופסת הטבק לכיס המעיל ויצא לדרכו. הגיע רבי יונתן לבית החכם הנכרי ושם יושבים שרים, כמרים ואנשי מעלה לראות כיצד מושפל נציג היהודים בוויכוח הגדול.לפתע נכנס לאולם חתול עומד על שני רגליו, לבוש החתול בבגדי מלצר בשתי ידיו מחזיק הוא כוסות ומגיש החתול שתיה לאורחים. קריאות התלהבות נשמעו באולם, הנה הוכחה שהחכמה חזקה היא מן הטבע, בזכות החכמה ניתן לאלף חתול שישנה את טיבעו ויתנהג כמלצר מדופלם. כל הנוכחים התבוננו כעת ברבי יונתן לראות מה יענה להוכחה גדולה שכזאת.רבי יונתן הוציא את קופסת הטבק על מנת להריח מעט את ריח הטבק ולהרגע מההוכחה הגדולה ,לפתע קפץ העכבר מקופסת הטבק והסתובב באולם. החתול בחושיו המחודדים הריח את ריח העכבר ומייד זרק את הכוסות, שפך את השתיה, נעמד על ארבע רגליו ופתח במירדף עיקש אחרי העכבר המסכן…, פני החכם הנכרי העידו על גודל כשלונו – טבע אי אפשר לשנות.
מהו טבע האדם? האם האדם רע בפנימיותו ?
קראנו בשבוע שעבר בפרשת בראשית כי הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו ונטע בתוכו נשמה אלוקית טהורה, חלק אלוקה ממעל ממש.האדם הוא טוב בטבעו.
האדם הוא יצירה אלוקית מופלאה. הגמרא במסכת נידה מרחיבה בנושא ומתארת את העובר במעי אימו כלומד תורה שנר דלוק בראשו וכו' מראשית יצירתו קשור הוא למקור החיים.
אמנם האדם לא נשאר כעובר במעי אימו כל ימי חייו אלא יוצא הוא כתינוק מבטן עימו מתחיל הוא לגדול ולהתפתח ולהפגש עם העולם הזה.חכמים מתארים את המפגש עם המציאות הארצית כמפגש חשוב אשר בבסיסו קיים מאבק תמידי עם כוחות החומר, כוחות הגוף, כך דרשו חז"ל את הפסוק "יצר לב האדם רע מנעוריו – משננער ממעי אימו " כלומר בטבע האדם הוא טוב מאוד, הוא אלוקי. המפגש עם המציאות החומרית מפגיש את האדם עם היצרים ועם ההתמודדות.הנשמה היא פנימית יותר טבעית יותר ובסיסית יותר בעומק אישיותו של האדם מכוחות הגוף והיצר,גם ליצרים יש תפקיד חשוב ומשמעותי.היצרים עניינם לקדם ולגלות מיהו האדם ומהן כוחותיו דרך מהמורות החיים אך אין בכוחם של היצרים יהיו חזקים ככל שיהיו לשנות את טבע האדם!
חתול יישאר חתול גם אם יתלבש כמלצר , אדם יישאר אדם אלוקי גם אם יתנהג כחיה וכבהמה.
מי שמתנהג בצורה שלילית ומבישה לא מצליח לגלות את עומק נשמתו האלוקית אבל חלילה לחשוב כי הוא במהותו שלילי, לעולם יוכל הוא לחזור לשורש נשמתו ולגלות את טבעיותו, כל עוד הנר דולק ניתן לתקן!
נמצאנו למדים כי היצר הרע לא 'תקוע' בבסיס האדם , הנשמה היא התקועה עמוק עמוק בתוככי האדם, ואם נהיה קשובים לה גם נצליח להנות מאורה. וכשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.
מה בכל זאת מקומם של היצרים? מדוע נקרא היצר רע והאם ניתן להשתמש בו לדברים חיוביים? בעזרת ה' בשבוע הבא.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
