הבהרה
בפינתנו בשבוע שעבר עסקנו בדיני תערובת של בשר בחלב או מאכל אסור שנפל למאכל מותר. מניסוח הדברים ניתן היה להבין כי כאשר מתערבבים שני מאכלים מאותו מין, רק שאחד אסור והאחר מותר, הרי שהאיסור בטל ברוב. כלומר: אם התבשיל המותר הוא רוב בתערובת (51%) הרי שהכול מותר. אכן הדברים נכונים מן התורה, אולם חכמים השוו את דיני התערובת של מין במינו לתערובת של מין בשאינו מינו (שבו האיסור משפיע בטעמו על התערובת) שהוא בטל רק כאשר יש בהיתר פי שישים מהאיסור. מכאן שלמעשה מדרבנן גם תערובת של מין במינו (כמו בתערובת של מין בשאינו מינו) האיסור בטל רק אם הוא פחות מ 1/60.
תבשיל בשרי בכלי חלבי
אם בישלו, בטעות, תבשיל בשרי בכלי חלבי, שאינו בן יומו, כלומר, שלא בשלו בכלי חלב ב-24 שעות האחרונות, הרי שהתבשיל מותר באכילה וזאת מכיוון שהחלב הבלוע בדפנות הכלי ושנבלע בתבשיל הבשרי, הוא חלב ישן שטעמו פגום. מאידך, הכלי עצמו טרף וזאת מכיוון שהוא בלוע מחלב ובשר. אם בישלו כנ"ל בכלי בן יומו, כלומר בכלי שבשלו בו חלב תוך 24 שעות, הרי שהחלב הבלוע בדפנות הכלי ושנבלע בתבשיל הבשרי, אינו פגום. במקרה כזה, אם מורגש טעם החלב בתבשיל הבשרי, הרי שהמאכל אסור, ואם הוא איננו מורגש התבשיל מותר. על השאלה איך נבדוק את התבשיל (שהרי אנו לא יכולים לטעום אותו), כבא ענינו בשבוע שעבר. מנהג הספרדים הוא לתת לנוכרי לטעום מהתבשיל, ואם יאמר שאין טעם משונה בתערובת, התבשיל מותר. האשכנזים, לעומת זאת, שקובעים כי נוכרי אינו נאמן בענייני הלכה, מתירים את התבשיל רק אם החלב שנבלע בתבשיל הבשרי הוא פחות מ 1/60 מהתבשיל. שיעור זה של 1/60 נקבע ע"י חכמים מאחר ובו טעם החלב כבר אינו מורגש. מאידך, אם כמות החלב עולה על 1/60 הרי שהתבשיל אסור. כך פוסק הרמ"א וזהו, כאמור, מנהג האשכנזים.
איך נדע להעריך את כמות החלב הבלועה בדפנות הכלי?
מכיוון שאי אפשר להעריך את כמות הבליעה, אנו יוצאים מתוך הנחה כאילו כל דפנות הכלי הם חתיכת חלב שהתערבבה בתבשיל הבשרי. לפי דעה זו התבשיל מותר בשני מקרים:
א. אם הכלי הוא גדול והיה מלא כולו בתבשיל הבשרי שהוא פי שישים מעובי דפנות הכלי.
ב. אם ידועה כמות החלב שבושלה בתוך 24 שעות בכלי והייתה זו כמות קטנה שאינה עולה על 1/60 מכמות התבשיל הבשרי. (שו"ע יו"ד צג א ברמ"א, ש"ך א וערוך השולחן א)
על כל פנים, לכל הדעות הכלי בודאי אסור כי הוא בלוע מבשר וחלב. (שו"ע יו"ד צג א), ובמידה ואין נוכרי שיטעם את התערובת, הרי שגם הספרדים מקבלים את קנה המידה של 1/60. (שו"ע יו"ד צח א)
דינים אלו הם גם במקרה הפוך שבו בישלו תבשיל חלבי בסיר בשרי.
סכו"ם בשרי בתבשיל חלבי
בהתאם לעקרונות אלו אנו פוסקים גם במקרים בהם תחבו בטעות, או בחשו בכלי חלבי בתוך תבשיל בשרי חם. אם הסכו"ם לא היה בן יומו, כלומר לא השתמשו בו בחלבי חם תוך 24 שעות, הרי שהתבשיל והסיר מותרים כי בלעו חלב ישן שנותן טעם לפגם בתבשיל, אולם הכף נאסרה מכיוון שהיא בלועה מחלב ובשר.
אם היה הסכו"ם חלבי בן יומו כלומר שהשתמשו בו בחלבי חם בתוך 24 שעות. אם יש בתבשיל פי 60 מנפח הסכו"ם, הרי שהתבשיל והסיר מותרים אולם הסכו"ם נאסר. אם אין בתבשיל הבשרי פי 60 מנפח הסכו"ם, התבשיל, הסיר והסכו"ם כולם אסורים.
כפי שכבר כתבנו בעבר: תערובת של בשר בחלב האסורה מן התורה , היא תערובת של בשר בקר וצאן בחלב כדברי הכתוב: "לא תבשל גדי בחלב אמו". מפסוק זה למדו חכמים כי רק מי שיש לאמו חלב נאסר מן התורה באכילה, בבישול ובהנאה. מכאן שבשר עוף בחלב אסור מדרבנן בלבד ואיסורו רק באכילה. (שו"ע יו"ד פז א)
מכאן שבמקרה שבו תבשיל בשרי, המכיל בשר בקר או צאן, נאסר בגלל תערובת עם חלב, מדובר באיסור מן התורה ולכן התבשיל אסור אף בהנאה ואסור לתת אותו לכלב או למוכרו לנוכרי. אולם אם התבשיל הבשרי מכיל בשר עוף בלבד, הרי שהתבשיל לא נאסר בהנאה אלא רק באכילה ומותר לתת אותו לכלב או למכור לנוכרי.
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
