אחד הזמרים הגדולים בזמר הישראלי הוא שלמה ארצי. למרות גילו המתקדם, הוא עדיין אחד האומנים הכי משפיעים על הזמר הישראלי ועל זמרים ישראלים אחרים, למשל, עידן רייכל, ישי ריבו, רמי קליינשטיין ועברי לידר.
"כששאלתי אותךְ "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם."
ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,
מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו."
ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם." (ירח, שלמה ארצי)
המילים האלו יובילו אותנו אל אחת היצירות המתוחכמות בעולם: לוח השנה היהודי שעליה נקרא השבת בפרשת החודש.
בעוד שהשנה היהודית היא שנת חמה, שנה שסובבת לפי עונות השנה ולכן חג הפסח חייב לחול באביב וחג הסוכות חייב לחול בסתיו, החודשים בלוח השנה הזה הם חודשי לבנה. השניות והמורכבות של לוח השנה היהודי מאתגרות את ההלכה ומצריכות מנגנון שיתאים את שנת החמה לשנת הלבנה מפני שבשנת הלבנה יש 355 ימים בשנה ואילו בשנת החמה יש 365 ימים. מעבר לכך, יש כאן שני מסרים שונים משום שלוח השנה שעל פי שנת חמה מביע רעיון אחד ולוח השנה על פי שנת לבנה מביע רעיון אחר לגמרי.
" דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת… וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו–שואף זורח הוא, שם. … מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש."(קהלת א, ד-ט)
השמש מייצגת את הטבע שמתנהל על פי חוקיות קבועה ואת כל הבטוח והיציב בחיינו. והלבנה? "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן", כך אנו אומרים מדי חודש בחודשו בברכת הלבנה. אם החמה מייצגת את הסטטיות, את המחזוריות, את הקביעות ואת החוקיות הבלתי משתנה; הרי שהלבנה משדרת מסר הפוך. בכל לילה הלבנה נראית אחרת בשמים, פעם היא מלאה, פעמים היא חסרה ופעמים שאינה נראית כלל ולכן אפשר לומר שהיא מבשרת את החידוש והדינמיות.
שלמה ארצי שואל את האישה שאיתו: כששאלתי אותךְ "האם תהיי לי לעולמים?" האם הזוגיות שלנו תהיה יציבה ובטוחה?
ומה היא עונה לו? "תביט לירח שם יש כבר אדם". שגרה היא האויב הגדול של זוגיות ואילו היופי שבזוגיות אך גם הסיכון שבה הוא היכולת לחדש ולחוות אותה מחדש, כמו הלבנה.
לפני הגאולה, לפני היציאה ממצרים שומע משה מפי ה': "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות יב, ב). בציווי זה משה מתבשר שההבדל בין עבד לבן החורין אינו רק שליטה על הזמן אלא ביכולת הכללית להתחדש ולהידמות ללבנה. הגאולה תלויה ביכולת לא לקבל את החיים כחוקיות קבועה, לחשוב פתוח, לחשוב מחוץ לקופסה, באומץ להשתנות ובהפניית המבט קדימה.
לכאורה נראה שעולם התורה מבקש לשדר את המסר של החמה: קביעות, יציבות, אמת ברורה שאינה משתנה. במסר הזה יש אמת גדולה אך גם חיסרון מהותי; אור השמש מסנוור וקשה מאוד להסתכל דרכו במבט ברור על המציאות.
לכן אנו נדרשים בלוח השנה ובמצעד הזמן לשלב בין חמה ללבנה ולהטמיע בחיינו את היכולת להתחדש, את הדינמיות, את היכולת להיגאל ואת הדרישה כי האמונה לא יכולה להישאר רק אובייקטיבית ומקובעת. לפיכך אפשר לומר שאמונה אמיתית וטהורה היא אמונה שאני בוחר בה בכל יום מחדש מתוך שכנוע פנימי עמוק שזוהי האמת ולא רק מפני שכך עשו אבי וסבי. העובדה שעושים מעשה מסוים במשך חמישים שנה, מאה שנה או אפילו חמש מאות שנה לא מוכיחה שאותו מעשה בהכרח נכון. ההוכחה לנכונותו של המעשה היא שהוא מצליח לתקן אותי, לרומם אותי ולהעצים אותי ואת העולם שסביבי.
יש זרמים שונים בתוך היהדות הדתית, בין עובדי השם. יש שדבקים יותר בשמרנות של החמה ויש שחפצים יותר בחדשנות של הלבנה. אך לוח השנה העברי, מסגרת חיינו, מבקש לשלב בין החמה ללבנה, בין שמרנות לחדשנות.
אחד במקרא חלם חלומות על חמה ולבנה: " והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (בראשית לז, ט)
יוסף הבין שהבסיס האמיתי לתיקון עולם הוא השילוב והצירוף בין חמה לבין לבנה, בין מסורת לבין התחדשות. ומכאן מקור הרצון של כל דור לחפש משמעויות חדשות במילים עתיקות.
זהו המפתח לגאולה שה' מבקש לתת בידינו על ספה של החירות ויציאת מצרים. מאז ועד היום בלילות אפלים יהודים יוצאים החוצה נושאים מבט אל השמים ואומרים:
"וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה… ברוך אתה ה' מחדש חדשים".
כותב המאמר: הרב ד"ר אורן דובדבני, ראש מערך הכשרות של צהר
