פרשות יתרו אותה קראנו בשבת הקודמת, ופרשת משפטים אותה אנו קוראים השבת, מחוברות ביניהן בו' החיבור: "ואלה המשפטים". חיבור זה קושר את מערכת המשפט העברית למעמד הר סיני בבחינת "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני " (רש"י). באמירה זו מבקשים חז"ל ללמדנו שלא נבדיל בין עשרת הדברות שנאמרו לנו מפי ה' בהר סיני לחוקים והפרטים המופיעים בפרשתנו. חשיבותם של הפרטים אינה פחותה מעשרת הדברות וזאת למרות שהם "אמות המצוות ושרשיהן" כלשונו של ריה"ל בספר הכוזרי.
חששם של חכמים מאפשרות של הפרדה בין שני הפרשיות נובעת מכך שמעמד הר סיני נתפס כאירוע בעל משמעות דתית- רוחנית, בעוד מערכת משפט היא בעלת מגמות חברתיות- ארציות. הדבר מופיע גם בדבריו של הרב קוק שכותב: "המינות הפקירה את המשפט… ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלוקי תופסת אותה הרשעה היותר מגושמת" (אורות עמ' כ"א). הרב קוק בדבריו אלה מתכוון לנצרות שתחמה את עצמה לעיסוק ברוחני בלבד ועזבה את האידיאל של "תיקון עולם במלכות שדי". היא נטשה את העיסוק במשפט והשאירה אותו לשלטון החול, ובכך הותירה את העולם מופקר לרשע ולשחיתות.
ביהדות, לעומת זאת, המשפט הוא תחום מרכזי. שניים מחלקיו של ה"שולחן ערוך" עוסקים במשפט ("אבן העזר" ו"חושן משפט"). ביטוי לחשיבות מערכת המשפט ביהדות ניתן למצוא בדברי הטור בחושן משפט סימן כ"ו שפוסק: "אסור לדון בפני דייני עכו"ם אפילו בדין שדנין כדיני ישראל וכל הדן בדיניהם הרי זה רשע וכאילו חירף והרים ידו בתורת משה". התבטאות חריפה זו מלמדת על מרכזיותה של מערכת המשפט בתורת ישראל. הרשב"א אף הוסיף על כך וכתב: "לילך בדרכי הגוים ומשפטיהם חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה. עושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף, והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא …ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם".
בארצות הגלות היה קשה ואפילו בלתי אפשרי לקיים את מערכת המשפט העברי, וזאת מכיוון שהשלטון הנכרי הוא זה שקבע את גבולות הסמכות של הקהילה היהודית. אולם גם אז, ניסו חכמי ישראל בכל מאודם לקיים מערכת המשפט עברית הן באמצעות השגת רשות מן השלטון והן באמצעות עידוד בני הקהילות להתדיין בפני דייני ישראל.
תחייתו המחודשת של עם ישראל בארצו בתקופתנו, הייתה אמורה להיות מלווה גם בציפייה להתחדשותה של מערכת המשפט השואבת מכללי המשפט העברי, אולם דבר זה, כידוע, לא התממש לצערנו. בתחום המשפט הפלילי הבעיה פחות קשה, וזאת מכיוון שמשפט זה פועל על פי הכלל של "משפט המלך" שמטרתו לקיים מערכות שלטוניות וחברתיות שאלמלא מוראן הרי ש"איש את רעהו חיים בלעו". הבעיה בולטת בעיקר בתחום המשפט האזרחי שאיננו יונק מן ההלכה היהודית, ולגביו קיימת בעיה הלכתית חמורה. פוסקי זמננו קבעו שעל פי ההלכה דין המשפט האזרחי במדינת ישראל הוא כדין "ערכאות" וזאת למרות שהשופטים (ברוב המקרים) הם מבני עמנו. היו שראו במציאות זו (של שופטים יהודיים הדנים לפי חוקות הגויים) בעיה עוד יותר גדולה (כך למשל מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל) והגדירו אותה כחילול השם.
כיום ב"ה מתרבים בתי הדין לדיני ממונות בכל רחבי הארץ, ואתם גם המודעות של הציבור הרחב לצורך בהחדרת המשפט העברי. מציאות זו מאפשרת לבעלי דין שיש ביניהם סכסוך ממוני לבחור להתדיין בפני בית דין הדן על פי המשפט העברי. לבית דין שכזה סמכות אכיפה השואבת מחוק הבוררות (זאת בהנחה שהתובע והנתבע חותמים על שטר בוררות), ומכאן שפסיקת בית דין שכזה יכולה אף להיאכף על ידי רשויות החוק כמו הוצאה לפועל וכדו'.
בתי הדין לדיני ממונות פועלים על פי כללים מסודרים, ניתן לעיין לפני החתימה על שטר הבוררות במסמכים מסודרים הקובעים את כללי הדיון, מדיניות החיוב בהוצאות משפט, חיוב נזקים עקיפים ועוד. בית הדין מאפשר לצדדים להופיע ללא עורכי דין והוא קשוב לשמיעת טענותיהם בדרך כלל ללא מגבלת זמן. בתי הדין מאוישים על ידי רבנים שהתמחו בחלקים המשפטיים של ההלכה, והם בדרך כלל מפרסמים פסקי דין ברורים ומנומקים.
במצב שבו רק התובע מעוניין להתדיין על פי דין תורה ואילו הנתבע מסרב להופיע, בית הדין נותן רשות לתובע לתובעו בבית המשפט האזרחי אחרי שהוא נותן לתובע "כתב סירוב" שהוא פסק דין המעיד על כך שהנתבע סירב להופיע ובכך עבר על ההלכה. יהודים שומרי מצוות בדרך כלל נרתעים מקבלת "כתב סירוב" שכזה. במקרה הפוך שבו התובע פונה לבית משפט אזרחי למרות שהנתבע הציע לו להתדיין בפני בית דין של תורה, הרי שהנתבע הוא בגדר אנוס.
פרשת השבוע שלנו פותחת בפרשת "עבד עברי", מפרשה זו אנו למדים עד כמה התורה מסתייגת ממוסד העבדות, "אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים – ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע" (קידושין כ"ב). החופש הוא ערך יסודי בעולם היהדות והדבר בא לידי ביטוי גם במערכת המשפט העברית המכבדת כל מתדיין. כיום כל ההזדקקות למערכת משפט עברית בנויה על רצון חופשי של כל אחד ואחד, שהגיע לתובנה שהמשפט הוא ביטוי מרכזי לזהותו היהודית.
בתפילת העמידה אנו מתפללים על קיבוץ גליות ("מקבץ נדחי ישראל") ו ומיד לאחר מכן על השבת השופטים ("השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה"). יהי רצון שכמו שזכינו לראות בעיננו את קיבוץ הגליות האדיר שהתרחש בתקופתנו, כן נזכה לראות גם בהתחדשותו של החזרת המשפט העברי לחיינו הלאומיים, כשבתי הדין לממונות מהווים ללא ספק צעד חשוב בכוון זה.
הרב בניהו ברונר הוא אב בית הדין לממונות בצפת מיסודו של "גזית- איגוד בתי הדין לענייני ממונות", וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני 'צהר'
