"המציאות עולה על כל דמיון" הוא משפט מפתח לכל מי שמאמין בשינוי, גם בכזה שעל פניו נראה בלתי אפשרי. הנה לכם כמה דוגמאות רק מהחודשיים האחרונים לשינויים מרחיקי לכת מהתחום החברתי; שינויים שגם אלו שהובילו אותם לא היו בטוחים שיצליחו. שני השינויים קשורים לפרהסיה הציבורית: האחד לתחום הפרסום והאחר לתחום איכות החיים ואיסור העישון במקומות ציבוריים.
כל מי שנוסע מירושלים לאזור המרכז ולהיפך, ואמור היה לעבור בדרכו בנתיבי איילון, חווה עד לפני חודשיים מפגש עם מפגע סביבתי- חברתי-רוחני בשם פרסומות. פרסומות ענק חסרות פרופורציה הגיונית וצניעותית, הוצבו לאורך נתיבי איילון בצורה מופגנת בצורה שללא ספק מסכנת את מאות אלפי הנוסעים הנעים בכביש. מאבק ממושך שנבע מטעמים של בטיחות בדרכים הצליח להביא בסופו של דבר להסרת הפרסומות הללו מתוך הכרה כי הסחת הדעת שהן יוצרות אצל הנהגים מסכנות את הציבור. למרות שהדבר לא נאמר ברור כי לא מדובר בנזק העיקרי והיחיד של אותן פרסומות. (יש לציין כי בינתיים הפכה וועדת הכלכלה של הכנסת את ההחלטה ונכנעה ללחצי המפרסמים, אולם החלטת הוועדה עדיין זקוקה לאישור בקריאה שנייה ושלישית שבלעדיהם שלטי הפרסום לא יוכלו לחזור למקומם. התקווה היא כי בהצבעות הקובעות תדחה שוב הצעת החוק).
כאמור, התחום השני הוא האיסור הגורף לעשן במקומות ציבוריים כמו מסעדות ומקומות בילוי. מדובר בשינוי מבורך השומר על טבעיות ובריאות הסביבה ומצמצם את הזיהום הכללי והפרטי.
ניתן להסתכל על ניצחונות אלא כעניינים מקומיים או חלקיים, אולם ניתן לראות בהם גם ניצחונות קטנים-גדולים שמובילים את כולנו בדרך ליצירת חברה בריאה וטובה יותר. שכן האם מישהו מאיתנו האמין שמאבק כל שהוא יכול להתגבר על פרסומות הענק? האם מישהו האמין או חשב שזכותו לנשום אויר נקי קיימת בכל מקום ובכל שעה? האם אנו ערים לכל אותם תחומים שראוי להיאבק עליהם, אבל אנו פשוט מתעלמים או מתייאשים מהם מראש?
השאלות הללו מזכירות לי כי לפני כמה שנים ניסו כמה חברים מישיבת הסדר מסוימת בצפון הארץ, ליזום מאבק כנגד פרסומות לא- צנועות עם דגש מיוחד על פרסומים של מותגים מוכרים. בשלב הראשון של המאבק התקיימה פנייה לחברות המפרסמות שבה הם התבקשו לעדן את פרסומיהן. משלא נענו, עבר המאבק לפסים של חרם צרכני עם קריאה שלא לקנות מוצרים של אותם מותגים. בסופו של דבר המאבק לא צלח ולא הגיע לתודעה ציבורית, אולם השאלה שנותרה תלויה ועומדת היא האם הכישלון מעיד על כך שהדבר בלתי אפשרי? האם אנשי חינוך חילונים לא רואים את הבעיה בפרסומות כאלה? האם חבירה לארגוני נשים הנאבקים בפורנוגרפיה ובשימוש בגופה של האישה לצרכים פרסומיים לא היה מועיל כאן? האם לא ניתן לרתום למאבק שכזה אנשים שמאמינים בערכים ובחינוך לאו דווקא מהכיוון הדתי? ואולי השאלה החשובה מכל היא: מדוע הכשלון גורם לנו להמשיך ולקנות את אותם מותגים על אף הבוטות וחוסר ההתחשבות?
דוגמא אחרת היא מתחום השבת, תחום שקיימת בו השקה בין הנושא החברתי והסוגיה הדתית. פתיחת חנויות בשבת היא תופעה רווחת שלצערנו רק הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. חלק ממרכזי הקניות מתפארים בעובדת היותם פתוחים בשבת, כשעל אכיפת החוק בנושא אין בכלל מה לדבר. התופעה מביאה לפגיעה אנושה בסוחרים המעוניינים לסגור את חנויותיהם פעם בשבוע ולתת לעצמם ולעובדיהם יום מנוחה שבועי, בלי קשר לשאלה האם הדבר נובע ממניעים סוציאליים או ממניעים דתיים. לא ממש ברור מדוע אנו מזניחים את המאבק בתחום זה, מה גם שאנשי ציבור מכלל הקשת יכולים להצטרף אליו.
מכיוון שאנו ציבור שיודע להיאבק, ויודע גם הפגנות מה הם, ראוי שנהיה שותפים פעילים במלחמות החברתיות הללו. "התו החברתי" של ארגון "במעגלי צדק", ויוזמות ברוכות של ארגונים חברתיים נוספים, הן טיפה בים ממה שניתן וצריך לעשות. פרשת משפטים, אותה אנו קוראים השבת, מדגישה את החשיבות שיש להתנהלות בן אדם לחברו ואת היחס הראוי בתוך החברה. הדגשת הדברים בתורה יכולה וצריכה לחזק את התודעה החברתית של כל אחד מאיתנו. לא מדובר בהמצאה חדשה. איכות הסביבה נידונה בהרחבה בפרק שני במסכת בבא בתרא, וכך גם איסור "בל תשחית", "צער בעלי חיים", עושק שכר שכיר, זכויות עובד ושלל נושאים חברתיים נוספים. כל אחד מהם וכולם יחד מהווים חלק אינטגרלי מעולמנו הרוחני שלנו והם דורשים לימוד ומאבק לא פחות מנושאים אחרים עליהם אנו נאבקים.
שנת השמיטה, שאנו נמצאים בעיצומה, היא סמל לאותו שוויון חברתי האמור להיות מושרש בנו מהפן החברתי ובפן הכלכלי. השמיטה מגלה כי אין דבר כזה "שלי" לצמיתות. במשך שנה שלמה נמחקים המעמדות וכולנו עומדים שווים האחד בפני השני ובפני הבורא.
הפנמת וישום הדברים הם שלב חשוב בעבודה על תיקון החברה ועצוב דרכה בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה.
מתניה ידיד הוא רכז מחוז צפון של תנועת "בני עקיבא" וממנהלי ארגון "חברים מקשיבים"
