האמירה שבכותרת או חברתה הפופולארית יותר "בוא נלך לרב" נאמרות פעמים רבות במהלך דין ודברים בין חברים / שכנים / שותפים / עמיתים / יריבים או בין עובד למעסיקו / לקוח ונותן שירות בקרב אנשים דתיים. ברוב המקרים האמירה הזו לא לובשת צורה מעשית אלא היא משמשת בעיקר כטיעון או ניגוח בוויכוח. פעמים רבות המתדיינים אכן פונים אל הרב, והפנייה מסתיימת בהבנה, בחיוך, בהסכמה או בפשרה. השלום והפיוס בין אדם לחברו הם משאת נפשנו. ואולם יש פעמים בהן ויכוח או סכסוך אכן מגיעים אל הרב כבורר בדין תורה או אל בית הדין לדיני ממונות אשר הוסכם בין הצדדים.
לעתים קרובות מדי ידחה אחד הצדדים את ההצעה לבוא לדין תורה מנימוקים שונים. חלקם של הנימוקים מבוססים על ניסיון מר, חלקם על שמועות והרבה מהם יסודם בחוסר מידע והבנת מעשה הצדק של בית הדין.
מיותר להקדים בדבריי כאן עד כמה אנו מחויבים להידרש ולהתדיין על פי דין תורה ועד כמה באחריותנו וביכולתנו לקדש שם שמים ולהרבות תורה, צדקה ומשפט אמת.
זאת כבר נאמר במאמרים אחרים בגיליון זה ונכתבו על כך ספרים ידועים (למשל ש"ס, רבמ"ם ושו"ע…).
במאמר קצר זה ברצוני להציג מספר נקודות ולהשיב על מספר שאלות שכיחות, אשר בהיעדר תשובות ברורות הן המונעות רבים מאתנו לקום ולעלות ולדרוש את ה' על ידי משפטי התורה וחוקיה.
- מהו אופי הדיון בבית הדין? את הדיון בבית הדין מנהלים בעיקר הדיינים עצמם (שלושה דיינים). הם שואלים, חוקרים את בעלי הדין ואת העדים, והם בוחנים את הראיות. בעל דין או נציגו (גם עו"ד) יכול לבקש מבית הדין לבחון אף הוא את הראיות ולחקור את העדים. למעשה, בדרך כלל הדיון מתנהל באופן זורם וישיר ללא עו"ד וללא תמרונים משפטיים מפותלים. הדיון בבית הדין הוא מהיר ויעיל, והצדדים אינם נדרשים להוצאות עו"ד.
- 2. האם הדיינים תמיד עושים פשרה? לגמרי לא. ככלל, אי אפשר לכוף פשרה על הצדדים. בהלכה ישנן שתי הנחיות שנראות סותרות: מחד גיסא, ישנה הנחיה להעדיף פשרה – "וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח" (שולחן ערוך חו"מ, י"ב). מאידך גיסא, פשרה זוכה בהלכה לביקורת ונקראת "דיני דחצצתא – דייני פשרה שאין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה כדין ממון המוטל בספק…". כיצד מתיישבות שתי ההנחיות? התשובה היא שיש להעדיף פשרה "שתהיה קרובה לדין" (שו"ת תורת אמת, לא) או פשרה מנומקת ולא שרירותית. פשרה כזו מאפשרת התחשבות בנסיבות מיוחדות שבהן בית הדין סובר "שהדין הוא נגד היושר השכלי לפי מצב העניין" (הראי"ה קוק, שו"ת אורח משפט, חו"מ א). לעתים בתי הדין עושים שימוש מפתיע בפשרה. בדרך כלל פשרה נתפסת כסטייה מן הדין לטובת הנתבע, כלומר, כהפחתת החיוב. אולם, ישנם מקרים שבהם בית הדין משתמש בפשרה כדי לסטות מן הדין לטובת התובע, ולחייב את הנתבע יותר ממה שהוא חייב על פי שורת הדין. כך לדוגמה, בית הדין יכול לחייב מי שאינו חייב על פי דין בגלל אחריות עקיפה. ייתכן שמקרים אלה יוגדרו בבית הדין כפשרה אף שהם מרחיבים את החיוב. אכן בשטר הבוררות מתחייבים הצדדים להכרעת בית הדין גם בפשרה כזו.
- 3. האם מחייבים על נזקים עקיפים (גרמא)? הלכה היא שהמזיק בגרמא פטור. אולם בשטר הבוררות נכתב שהצדדים מסמיכים את בית הדין לחייב גם נזקים עקיפים או כל נזק והוצאה ופיצוי המשתלשל מן הנושא הנידון.
- 4. האם בית הדין מחייב את המפסיד בהוצאות המשפט? על פי ההלכה, במקרים של התחמקות מכוונת מהתדיינות, תביעה קנטרנית וכדומה, בית הדין יכול לחייב בהוצאות המשפט. בפועל, בתי הדין ממעטים לחייב בהוצאות משפט, ובוודאי מצמצמים את היקף ההוצאות שעליהן ישנו פיצוי.
- 5. האם ניתן לאכוף פסק דין של בית דין לממונות? אם הנתבע מסרב לבצע את פסק הדין, התובע יכול לפנות לבית המשפט המחוזי כדי שיאשר את פסק הדין, ויאפשר פנייה להוצאה לפועל על סמך פסק הדין.
- 6. איך מביאים את הצד השני לבוא? אם אין הסכם מחייב מוקדם בין הצדדים, הרי שהדיון מותנה בחתימת שני הצדדים על שטר בוררות. אם הנתבע מסרב, לא תהיה לבית הדין יכולת לדון בסכסוך. במקרה כזה יש לנפות לבית הדין כדי לקבל אישור על פי ההלכה לפנות לבית משפט. אבל ישנו מסלול מומלץ אשר יחייב כל אחד לבוא לדין תורה: אם בכל חוזה שנערוך מכאן והלאה: חוזה קניית נכס או השכרת נכס, חוזה סחר ברכב, חוזה עבודה והעסקה, שטר הלוואה וכיו"ב נחתום על חוזה לפי ההלכה הכולל סעיף בוררות חובה בכל סכסוך לפני אחד מבתי הדין של פורום בתי הדין לדיני ממונות, הרי שכל צד לחוזה יהא מחויב על פי ההלכה ועל פי החוק לבוא לדין תורה. גם בית המשפט לא ידון בנושא עליו חתומים הצדדים אלא ישלח אותם אל בית הדין המוזכר בחוזה. המהפכה הגדולה הזאת נמצאת בהישג ידינו. ריבוי פניות אל בתי הדין יבוא לריבוי דיינים, לריבוי פסקים, לעושר הלכתי ותורני, לרוממות התורה ולקידוש שם שמים.
——————————————————————————————————-
בירושלים הוקם פורום בתי הדין לדיני ממונות. בפורום שותפים מוסדות וארגונים אשר פועלים בתחום משפט התורה ושינוי פני המשפט במדינת ישראל.
מכון "ארץ חמדה"
מכון "הליכות עם ישראל"
מכון "משפטי ארץ"
"גזית" – בתי הדין לממונות
ראשי הפורום:
הרב רצון ערוסי שליט"א, חבר מועצת הרבנות הראשית, רב העיר קריית אונו וראש מכון הליכות עם ישראל.
הרב יוסף כרמל שליט"א – ראש מכון "ארץ חמדה"
הרב אברהם גיסא שליט"א – יו"ר מכון "משפטי ארץ" ורב היישוב עפרה
הרב ד"ר משה בארי שליט"א – מייסד רשת בתי הדין "גזית"
במזכירות הפורום פועלים: חה"כ ניסן סלומיאנסקי, ר'חיים פלק, הרב עידו רכניץ והרב סיני לוי.
במסגרת הפורום פועלים ארבעה עשר בתי דין והרכבים שונים בדיני ממונות. לצדם פועלים מומחים ומשפטנים. לכל בתי הדין מדיניות פסיקה משותפת ושטר בוררות אחיד.
