משנה: למי נותנים, כמה, ומתי? האם לחסוך לילדים לחתונה או לימודים יכול להיחשב בגדר מעשר כספים? האם אפשר לקיים מצוות צדקה גם לא בכסף או שווה כסף? הרב בניהו ברונר עונה.
"מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל, שנאמר, פתוח תפתח את ידך לו. ונאמר וחי אחיך עמך. וכל הרואה עני מבקש, והעלים עינו ממנו ולא נתן לו צדקה, עובר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. הצדקה הוא סימן לזרע אברהם אבינו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה" (קיצור שולחן ערוך סימן לד).
מי חייב לתת צדקה?
כל אדם חייב לתת צדקה אפילו עני שיש לו כדי פרנסתו מחויב לתת. הציבור יכול לחייב כל יחיד לתת צדקה ואפילו לכוף אותו אם יש בידם סמכות לעשות זאת.(כיום כספי ביטוח לאומי שכל אחד חייב לתת ממשכורתו מיועדים לעזרה לנזקקים ולמרות שהנותן מקבל "ביטוח" אין הדבר גורע ממצוות הצדקה).
מי זכאי ליהנות מהצדקה?
מצוות צדקה נוהגת בעניי ישראל ואפילו בעניי גויים החיים עם ישראל: "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום" (שו"ע יו"ד קנ"א י"ב). עיקר המצווה לעניי ישראל ומותר לפרנס גם עניי גויים (עיין ט"ז שם), ובמקום שיש חשש לחלול השם קיימת אף חובה לפרנסם.
האם חובה לתת לכל מי שמבקש?
המחבר (רנ"א א') פוסק: "מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה, אינו חייב להחיותו ולא להלוותו". המחבר אינו מבדיל בין עבריין "להכעיס" לעבריין "לתאבון" , הרמ"א בסעיף ב' פוסק: "אבל עבריין לתיאבון אין איסור בדבר רוצים לפדותו אבל אין מחויבים אותו" , בביאור הגר"א כתב שמחויבים לפרנס מומר לתיאבון על פי התוספות (ע"ז כ"ו) בימינו עוברי עבירה הם בדרך כלל בהגדרה של "תינוקות שנשבו" הם אנוסים בדעותיהם (על פי פסק ה"חזון איש" עירובין פ"ז י"ד ) או "קהל שוגג" ( על פי הרמב"ן על התורה במדבר ט"ו כ"ב) וגם אם הם עוברי עבירה לתיאבון לדעת הרמ"א מותר לפרנסם ולדעת הגר"א קיים חיוב, לכן למעשה כיום קיימת חובה לתת צדקה לכל יהודי המבקש.
האם יש גבול לנתינה?
מצוות צדקה היא כפי צורך העניים: "כמה נותנין לעני, די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו. היה צריך לכסות, יכסוהו. אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית" (שו"ע יו"ד ר"נ א') הרמ"א מוסיף: "נראה דכל זה בגבאי צדקה, או רבים ביחד, אבל אין היחיד מחוייב ליתן לעני די מחסורו, אלא מודיע צערו לרבים, ואם אין רבים אצלו יתן היחיד, אם ידו משגת". הב"ח פסק שיחיד מחוייב לתת לו "די מחסורו" אם ידו משגת. למעשה נוהגים לערוך מגבית מהציבור על מנת לתת לעני "די מחסורו".
האם יש לבדוק אחר ישרותו של העני המבקש?
אם מדובר בצדקה דחופה ביותר אין בודקים את המבקש על ישרותו, אבל אם ניתן להמתין יש לבדוק את אמינותו של המבקש סיוע,ו כך נפסק בשולחן ערוך: "מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקין אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד" (יו"ד רנ"א י').
מה עדיף: לתת הרבה במקום אחד או מעט במקומות רבים?
ראוי לחלק את כספי הצדקה למספר עניים ולא לתת את כל הסכום לעני אחד: "לא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד" (שם רנ"ז ט')
האם תמיד "עני עירך קודמים"?
גבאי צדקה צריך להיזהר שלא להרבות בצדקה לקרוביו יותר מנצרכים אחרים, אבל אם מדובר בכספים פרטיים אדם יכול לתת לקרוביו והם קודמים לעניים אחרים. כדברי המחבר (רנ"א ג'): "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת".
למי עדיף לתת צדקה לעניים או למוסדות?
כשמדובר על גבאי צדקה המחלקים כספי ציבור יש סדרי עדיפויות המופיעים בשולחן ערוך (שם רמ"ט ט"ו- ט"ז):"גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה, ישיאו בהם בתולות עניות, שאין צדקה גדולה מזו. יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת". "ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ" (רנ"א ג'). קיימים צרכים רבים של צדקה ובוודאי שיש מקום לשקול אילו צרכים להקדים לאחרים. אחד המדדים הוא הדחיפות, מזון קודם לביגוד, חולה הזקוק לסיוע דחוף קודם לצרכים אחרים כיוון שמדובר בפיקוח נפש וכו'. מוסדות תורה מקומיים עדיפים על מוסדות תורה במקומות אחרים וזאת כיוון ש"עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת".
האם צדקה בהוראת קבע נחשבת כנתינה חד-פעמית או כמצווה המתחדשת בכל פעם שמועבר כסף?
הוראת קבע היא התחייבות שניתן לשנותה או לבטלה כיוון שבטפסים כתוב בפירוש שהיא תקפה כל זמן שהחותם יחפוץ בכך גם אם לא הגביל את מספר החודשים בהם הוא רוצה לתרום, ולכן מדובר במצווה שבכל פעם מתקיימת.
כמה לתת?
רבים נוהגים לתת מעשר כספים מן הרווחים שצברו מעבר לצרכים הבסיסים שהם זקוקים להם. יש פוסקים שסוברים שהדבר הוא חיוב וחלקם סוברים שאפילו מן התורה ויש אומרים שמדובר במנהג ראוי. עכ"פ מי שנותן עד חומש מרווחיו מקיים מצווה מן המובחר (שו"ע רמ"ט א'). כפי שכתבנו לעיל הוצאות שאדם מוציא על ילדיו הגדולים כמו הוצאות חינוך יכולים להיחשב בתוך מעשר כספים וכן כספים שאדם חוסך עבור ילדיו לצרכי נישואין או לימודים.
האם צדקה היא רק בכסף או גם בדברים אחרים?
ניתן בוודאי גם לתרום ב"שווה כסף" כמו מוצרי מזון או בגדים, ולעיתים עדיף לעשות זאת במיוחד כשקיים חשש שהנזקק לא יידע כיצד להשתמש בכספי הצדקה בצורה אחראית ונבונה.
האם ניתן לקיים מצוות צדקה בדברים שאינם חומריים?
מי שאין ידו משגת לתת כסף יכול בהחלט לסייע בכל דרך אחרת אם על ידי עידוד, עצה טובה או התנדבות והדבר נכלל בגדר מצוות "גמילות חסדים" שהמקור המרכזי לה בתורה הוא: "ואהבת לרעך כמוך" שעליה כתב הרמב"ם: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים …וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות" (רמב"ם אבל י"ד א').
הרב בניהו ברונר הוא רב הקהילה הדתית-לאומית בקריית אתא ומרבני 'צהר'
