לפני שנעסוק בנושא שבמרכז פינתנו הנוכחית, ברצוני לתקן שתי טעויות שנפלו בפינות קודמות (ותודה לדר' ארי זיבוטפסקי על הערותיו). בעלון פרשת וירא עסקנו בכשרות הג'ירפה, ובאותו מאמר נכתב כי רוב הפוסקים האשכנזים מצריכים מסורת של אכילה ולכן הג'ירפה אינה כשרה, ולא היא. לרוב שיטות הפוסקים הן הספרדים והן האשכנזים, אין צורך במסורת אכילה לגבי בעלי חיים, וכל עוד יש להם את סימני הטהרה הרי הם מותרים באכילה (יוצאים דופן מבחינה זו בפסיקתם ה"חכמת אדם" ו"החזון איש"). ואכן הרבנים האורתודוכסים בארה"ב (OU) התירו את אכילתו של הביזון, בעל חיים הנמצא באמריקה ושלא הייתה לגביו מסורת אכילה, וזאת רק על פי סימני טהרה. הסיבה בגללה הג'ירפה לא נאכלת היא, כפי שנכתב במאמר, היותה חיה מוגנת שאסור להרוג אותה למעט במקרים חריגים. (באחד המקרים התירו את שחיטתה של ג'ירפה זקנה מאד בארה"ב, אולם מחיר השחיטה הגבוה הפך את כל העניין ללא משתלם מבחינה שיווקית. אולם כאמור מבחינה הלכתית לרוב דעות הפוסקים הג'ירפה מותרת באכילה- ועיין במאמר בנושא זה בתחומין כג).
בעלון פרשת תולדות שעסק בכשרות העופות נכתב כי לגבי הפסיון אין מסורות משמעותיות המתירות את אכילתו. הנושא נחקר ע"י רבנים וחוקרים (הרב לוינגר משוויץ ודר' ארי זיבוטפסקי מבר אילן), והללו מביאים מסורות חשובות המכשירות את הפסיון (שהוא קרוב משפחה של התרנגול), אולם הנושא לא הוכרע אצל גדולי הפוסקים. חשוב להדגיש כי אני לא באתי להכניס ראשי במקום שהגדולים לא הכריעו להלכה. (עיין במאמר בנושא של דר' זיבוטפסקי בספר הזיכרון לרב קאפח זצ"ל שמצורף בו מכתב מהרב שמעיד על מסורת מרבני תימן שמכשירה את הפסיון).
סימני כשרות בביצים
מן התורה אין סימני כשרות לביצים כמו שאין סימני כשרות לעופות. גם לגבי הביצים חל הכלל ההלכתי לפיו: "היוצא מן הטהור-טהור, היוצא מן הטמא – טמא". (בכורות ה ב, חולין סד ב, שו"ע יו"ד פו ). מכאן שביצה של עוף טהור מותרת באכילה, ואילו ביצת עוף טמא אסורה באכילה.
חז"ל נתנו לנו סימני זיהוי לביצים של עוף טהור לפיהם ביצה טהורה היא כל ביצה שמצידה האחד היא חדה ועגולה ומצידה השני כדה (שטוחה) ועגולה. אלא שאין אלו סימנים מובהקים, וניתן להסתמך עליהם רק במקרה שבו נוכרי אומר כי הביצה היא מעוף טהור (שו"ע יו"ד פו א). למעשה אנו אוכלים כיום רק ביצים של עופות המוכרים לנו כטהורים. ביצה של עוף טהור שנטרף או עוף מת, גם הביצה אסורה. מכיוון שאחוז העופות שנטרפים ששורדים וממשיכים להטיל ביצים הוא אפסי, הרי שאין לחשוש לכך ולכן כלל הביצים מעופות טהורים מותרות באכילה (שו"ע יו"ד פו א, ג).
דם בביצים
דם שנמצא בביצה בחלק בו מתחיל להתהוות האפרוח אסור מן התורה. מקום זה נמצא בחיבור שבין החלבון לחלמון בצד החד של הביצה. (שו"ע יו"ד סו ב). דם יכול להמצא גם בביצים מופרית וגם בביצה שאינה מופרית. דם בביצה מופרית (כלומר ביצה מלול שיש בו זכרים), חכמים אסרו את כל הביצה ודינה כנבלה. לכן אם בישלו את הביצה הרי שהכלי והתבשיל אסורים (אלא אם יש בתבשיל פי ששים לבטל את האיסור). במה דברים אמורים? כשהדם בחלמון הביצה (שו"ע יו"ד סו ג), אולם אם נמצא הדם בחלבון הביצה הרי שלדעת השו"ע (מנהג הספרדים) הביצה מותרת וצריך רק לזרוק את הדם. לדעת הרמ"א (מנהג האשכנזים) הביצה כולה אסורה.
דם בביצה שאינה מופרית (כלומר מלול שאין בו זכרים), החלק שבו נמצא הדם אסור, וכל שאר הביצה מותרת. מכאן שכאשר התערבבה ביצה שכזו בביצים אחרות או בתבשיל, הרי שהכל מותר. (אגרות משה יו"ד א לו. מנחת יצחק א קו. ד ג. יביע אומר ג יו"ד ב ועוד). יחד עם זאת היה גם מי שאסר את כל הביצה (הגר"מ שטרנבוך, תשובות והנהגות ב שפד).
הרוב המוחלט של הביצים המשווקות כיום הן ביצים שאינן מופרות (כ85%), כאשר ביצים מופרות אינן מגיעות לשיווק ללקוחות. יחד עם זאת, לעיתים כאשר יש עודף בביצים מופרות, משווקים גם ביצים שכאלה ללקוחות. רוב מוחלט של הביצים שנבדקו ע"י תנובה נמצאו ללא דם (בביצים לבנות 1/3500 בביצים חומות 1/1000), ולכן כאשר ניתן לבדוק את הביצים מדם אין לסמוך על הרוב וצריך לבדקם. אם בדיקה זו קשה ומסובכת (למשל בכמות גדולה של ביצים), ניתן לסמוך על הרוב ואין לחשוש למיעוט קטן (שאינו מצוי) של דם בביצים, ובודאי שמותר לאכול את התבשיל שבו התערבבו ביצים שלא נבדקו. (ותודה לרב זאב ויטמן – רבה של תנובה על המידע לטור זה).
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
