מלחמות ישראל העשירו את מדף הספרים הישראלי בספרי קרבות רבים. מלחמת לבנון השנייה, אינה שונה מקודמותיה בעניין זה, ומספרם של הספרים שיצאו אודותיה בשנתיים וחצי האחרונות מעיד על כך. "מן המדבר והלבנון", ספרו החדש של עשהאל לובוצקי, מלמד אף הוא לא מעט על המלחמה האחרונה, אולם עוד יותר מכך מדובר ביומן אישי מרתק אודות תקופה סוערת בחייו של קצין צעיר, בן ישיבה.
שני חלקים בספרו של לובוצקי, כשהראשון מתעד את לחימתו כמפקד מחלקה בעזה ובלבנון, והשני את שיקומו לאחר שנפצע קשה מאוד ברגליו במהלך הלחימה בלבנון.
החלק הראשון רווי בתיאורים צבאיים, לעתים מפורטים מידי, אולם בתיאורים אלה שזורים משפטים שמותירים רושם עז על הקורא. מדובר במשפטים שמתארים את לבטיו הערכיים והרוחניים של לובוצקי כמפקד מול חייליו וכלוחם דתי. בכניסה לעזה מתלבט לובוצקי האם לדבר עם חייליו על המטרה הכללית של הלחימה או להתמקד בפרטים. בסופו של דבר הוא בוחר לבסוף לשאת נאום מוטיבציה ובסופו להקריא את תפילת הדרך. סמוך לכניסת השבת הוא מתקשר לראש הישיבה שלו, הרב נחום רבינוביץ, בכדי להיוועץ עמו בשמירת הלכות שבת במציאות שעדיין לא הוגדרה כמלחמה. בלבנון מתלבט לובוצקי האם לסכן את חייליו בניקוי השטח שמחוץ לכלים המוגנים. מצד אחד ישנה איכות הסביבה והשמירה על ערכי טבע, ומאידך סכנת חיים. ההכרעה שהתקבלה כי רק החיילים שנאלצו לצאת בכל מקרה מהכלים לשם צרכים מבצעיים, יקדישו רגעים מועטים לאיסוף אשפה.
לאחר קרב בינת ג'ביל העקוב מדם, נדרשו לובוצקי וחייליו ללוות את הרוגי הקרב לשטח ישראל. גם שם לובוצקי מכנס את חייליו ומסביר להם את חשיבות הבאת חללים לקבר ישראל, למרות הסכנה שבדבר. עם זאת, הוא מקפיד לציין כי הוא לא מחייב אף אחד להשתתף במשימה. הדילמה אם לכפות על חיילים יציאה למשימות מופיעה מספר פעמים בספר. לובוצקי מספר על דילמה שבה נתקל חברו עמיחי מרחביה הי"ד, שאחד מחייליו, נשוי טרי, ביקש ממנו לפטור אותו מהמערכה. מרחביה שניסה לשכנע את החייל לצאת למלחמה מאחר שמדובר במלחמת מצווה, הורה בסופו של דבר לחייל להתכונן למשימה, אולם באותה נשימה גם אמר לו שרגע לפני חציית הגדר החייל יכול להתחרט ולפרוש. בהמשך הלחימה נתקל לובוצקי גם בחיילים שחששו לצאת למארב. "לא כעסתי כלל על חיילי", הוא כותב, ומספר על שיחות חיזוק שכללו ציטוטים מהרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות. במהלך הלחימה נדרש לובוצקי גם לשאלת היחס לאזרחי לבנון. "מי שנותר בכפר הוא מחבל", הוא פוסק לחייליו, אבל דורש מהם גם להפעיל שכל ישר ולא לפגוע בתינוקת תמימה בעריסה. דילמות אלה הופכות ללא ספק את חלקו הראשון של הספר מעוד ספר מלחמה לספר על מוסר לחימה.
החלק השני המתאר את השיקום הארוך מהפציעה הקשה, מלמד אולי אף יותר מהחלק הראשון על החומר ממנו קורץ הכותב. תחושת האחריות והדאגה לחייליו שממשיכים ללוות אותו גם לאחר הפציעה, ההתעקשות על קיום מצוות גם במצבו הפיזי הקשה, הרצון להתמודד עם כאבים מתוך ריכוז מלא ובאופן מודע ומאמציו הכבירים להשיג בחזרה את השליטה על חייו ולהשתקם, מציירים דמות מרשימה של לוחם, ולאו דווקא במובן הצבאי. מכאן ש"מן המדבר והלבנון", אינו רק ספר מלחמה אלא יומן גבורה.
"מן המדבר והלבנון", ידיעות ספרים, 222 עמ'
אלישיב רייכנר הוא עיתונאי ב"מקור ראשון" וחבר מערכת "נקודה"
