חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים, כי אם גם נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשה הקודמות, הנוכחית ואלו הבאות, הוא סיפור של מאבק תרבותי ושל יכולת הישרדות. באמצעות הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים חשובים (חנוכה, כידוע, הוא חג החינוך).
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. אולם תפיסה זו נכונה רק ברובד מסוים מאוד, והיא איננה מספקת בכדי להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים הייתה נעוצה בשורש עמוק יותר. מורינו הרב נריה הסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אף על פי כן, חסרון מהותי אחד היה ליוונים, והוא החלוקה לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.
מנגד, קובע מרן הראי"ה (עין אי"ה על מסכת שבת): "לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים", כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד.
עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה, שכן הרוצה לחיות חיי משפחה בריאים מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קדושה בחיי המשפחה.
במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים: "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי מאמר חז"ל (תוספתא יומא א, ו) הכהן גדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.
גם יוסף הצדיק כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול. אך מעל הכל פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"? מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.
בבואנו לקראת ימים של הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההשפעה של הציבור הדתי על רשות הרבים הציבורית, עתיד המאבק על שלמות ארצנו ועתיד המאמצים לתקן מבחינה מוסרית את הקלקולים הרבים שפשו ברחובותינו – חובה עלינו להתאגד מסביב לרעיון הכולל של קדושה ורוח בתוך עולם המעשה. יכולתנו להשפיע על כלל ישראל תגדל אם נרים את דגלי העשייה במגוון רחב של תחומים, ואם נבשר את בשורת ערכי תורת הנצח בגאון. ב"ה נעשה ונצליח.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי" ומרבני 'צהר'שולחן שבת
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ
מלחמת התרבות, אז והיום
חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים, כי אם גם נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשה הקודמות, הנוכחית ואלו הבאות, הוא סיפור של מאבק תרבותי ושל יכולת הישרדות. באמצעות הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים חשובים (חנוכה, כידוע, הוא חג החינוך).
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. אולם תפיסה זו נכונה רק ברובד מסוים מאוד, והיא איננה מספקת בכדי להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים הייתה נעוצה בשורש עמוק יותר. מורינו הרב נריה הסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אף על פי כן, חסרון מהותי אחד היה ליוונים, והוא החלוקה לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.
מנגד, קובע מרן הראי"ה (עין אי"ה על מסכת שבת): "לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים", כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד.
עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה, שכן הרוצה לחיות חיי משפחה בריאים מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קדושה בחיי המשפחה.
במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים: "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי מאמר חז"ל (תוספתא יומא א, ו) הכהן גדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.
גם יוסף הצדיק כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול. אך מעל הכל פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"? מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.
בבואנו לקראת ימים של הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההשפעה של הציבור הדתי על רשות הרבים הציבורית, עתיד המאבק על שלמות ארצנו ועתיד המאמצים לתקן מבחינה מוסרית את הקלקולים הרבים שפשו ברחובותינו – חובה עלינו להתאגד מסביב לרעיון הכולל של קדושה ורוח בתוך עולם המעשה. יכולתנו להשפיע על כלל ישראל תגדל אם נרים את דגלי העשייה במגוון רחב של תחומים, ואם נבשר את בשורת ערכי תורת הנצח בגאון. ב"ה נעשה ונצליח.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי" ומרבני 'צהר'שולחן שבת
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ
מלחמת התרבות, אז והיום
חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים, כי אם גם נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשה הקודמות, הנוכחית ואלו הבאות, הוא סיפור של מאבק תרבותי ושל יכולת הישרדות. באמצעות הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים חשובים (חנוכה, כידוע, הוא חג החינוך).
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. אולם תפיסה זו נכונה רק ברובד מסוים מאוד, והיא איננה מספקת בכדי להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים הייתה נעוצה בשורש עמוק יותר. מורינו הרב נריה הסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אף על פי כן, חסרון מהותי אחד היה ליוונים, והוא החלוקה לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.
מנגד, קובע מרן הראי"ה (עין אי"ה על מסכת שבת): "לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים", כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד.
עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה, שכן הרוצה לחיות חיי משפחה בריאים מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קדושה בחיי המשפחה.
במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים: "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי מאמר חז"ל (תוספתא יומא א, ו) הכהן גדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.
גם יוסף הצדיק כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול. אך מעל הכל פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"? מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.
בבואנו לקראת ימים של הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההשפעה של הציבור הדתי על רשות הרבים הציבורית, עתיד המאבק על שלמות ארצנו ועתיד המאמצים לתקן מבחינה מוסרית את הקלקולים הרבים שפשו ברחובותינו – חובה עלינו להתאגד מסביב לרעיון הכולל של קדושה ורוח בתוך עולם המעשה. יכולתנו להשפיע על כלל ישראל תגדל אם נרים את דגלי העשייה במגוון רחב של תחומים, ואם נבשר את בשורת ערכי תורת הנצח בגאון. ב"ה נעשה ונצליח.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי" ומרבני 'צהר'שולחן שבת
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ
מלחמת התרבות, אז והיום
חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים, כי אם גם נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשה הקודמות, הנוכחית ואלו הבאות, הוא סיפור של מאבק תרבותי ושל יכולת הישרדות. באמצעות הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים חשובים (חנוכה, כידוע, הוא חג החינוך).
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. אולם תפיסה זו נכונה רק ברובד מסוים מאוד, והיא איננה מספקת בכדי להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים הייתה נעוצה בשורש עמוק יותר. מורינו הרב נריה הסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אף על פי כן, חסרון מהותי אחד היה ליוונים, והוא החלוקה לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.
מנגד, קובע מרן הראי"ה (עין אי"ה על מסכת שבת): "לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים", כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד.
עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה, שכן הרוצה לחיות חיי משפחה בריאים מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קדושה בחיי המשפחה.
במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים: "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי מאמר חז"ל (תוספתא יומא א, ו) הכהן גדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.
גם יוסף הצדיק כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול. אך מעל הכל פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"? מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.
בבואנו לקראת ימים של הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההשפעה של הציבור הדתי על רשות הרבים הציבורית, עתיד המאבק על שלמות ארצנו ועתיד המאמצים לתקן מבחינה מוסרית את הקלקולים הרבים שפשו ברחובותינו – חובה עלינו להתאגד מסביב לרעיון הכולל של קדושה ורוח בתוך עולם המעשה. יכולתנו להשפיע על כלל ישראל תגדל אם נרים את דגלי העשייה במגוון רחב של תחומים, ואם נבשר את בשורת ערכי תורת הנצח בגאון. ב"ה נעשה ונצליח.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי" ומרבני 'צהר'שולחן שבת
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ
מלחמת התרבות, אז והיום
חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים, כי אם גם נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשה הקודמות, הנוכחית ואלו הבאות, הוא סיפור של מאבק תרבותי ושל יכולת הישרדות. באמצעות הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים חשובים (חנוכה, כידוע, הוא חג החינוך).
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. אולם תפיסה זו נכונה רק ברובד מסוים מאוד, והיא איננה מספקת בכדי להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים הייתה נעוצה בשורש עמוק יותר. מורינו הרב נריה הסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אף על פי כן, חסרון מהותי אחד היה ליוונים, והוא החלוקה לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.
מנגד, קובע מרן הראי"ה (עין אי"ה על מסכת שבת): "לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים", כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד.
עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה, שכן הרוצה לחיות חיי משפחה בריאים מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קדושה בחיי המשפחה.
במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים: "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי מאמר חז"ל (תוספתא יומא א, ו) הכהן גדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.
גם יוסף הצדיק כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול. אך מעל הכל פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"? מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.
בבואנו לקראת ימים של הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההשפעה של הציבור הדתי על רשות הרבים הציבורית, עתיד המאבק על שלמות ארצנו ועתיד המאמצים לתקן מבחינה מוסרית את הקלקולים הרבים שפשו ברחובותינו – חובה עלינו להתאגד מסביב לרעיון הכולל של קדושה ורוח בתוך עולם המעשה. יכולתנו להשפיע על כלל ישראל תגדל אם נרים את דגלי העשייה במגוון רחב של תחומים, ואם נבשר את בשורת ערכי תורת הנצח בגאון. ב"ה נעשה ונצליח.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי" ומרבני 'צהר'
