בגיליון "סופשבוע" של העיתון "מעריב" לפני שבועיים, מחזר העיתונאי אביב לביא כותרת מחג החנוכה אשתקד לפיה חנוכה הוא אחד החגים הפחות ידידותיים לסביבה. לביא שמפרסם טור בנושאי איכות סביבה בעיתון ("לא עוצר בירוק"), כתב בין השאר כך: "הניחו לסופגניות, הנזק האמיתי של חנוכה מסתתר בנרות החג…כל נר פולט במהלך שריפתו15 גרםפחמן דו חמצני. אם מכפילים את זה ב-44 נרות שנהוג להדליק במהלך החג, ובמיליון משפחות, מקבלים 660 טון פחמן דו חמצני שנפלטים לאטמוספירה בשמונה ימים…"
האמת היא שאין לי שום דבר חכם לומר על התיאוריה המלומדת. אני סמוך ובטוח שהיא נכונה (בכתבה צוין כי בדיקה שנעשתה ע"י אוניברסיטת ת"א העלתה כי מדובר אפילו בכמות של פי 3 מזו שנטען בכתבה), אולם אני מסרב להתפעל ממנה.
עזבו אתכם מהעובדה שנסיעה ממוצעת במכונית למרחק של שני קילומטרים (לפסטיגל/ למופע הבידור לחנוכה עם הכוכב שנולד לאח הגדול) מייצרת כמות זיהום כמו של 4 חנוכיות במשך 8 ימים או שהזיקוקים של יום העצמאות שמודלקים מעל כל במה נידחת, גובים מחיר סביבתי גבוה פי אלף מכל נר חנוכה. אין שום חדש בכך שכשרוצים אפשר להציג גם את התורה הראשונה בעולם שדברה על איכות הסביבה ועל שמירת ערכי טבע ("לעבדה ולשמרה- תן דעתך שלא תחריב את עולמי, שאם אתה מקלקל אין מי שיתקן אחריך"- רש"י בראשית), כסוג של שואה אקולוגית. הנה, רק בסוכות האחרון, יצא לי לשמוע באחת מתוכניות האקטואליה את אחד מ"אבירי איכות הסביבה" דן בהשלכות הסביבתיות האיומות של החג שעד לא מזמן נחשב לחג "ירוק". מאות הטונות של הסכך וארבעת המינים שנותרים לאחר החג, כך נאמר באותה תוכנית, הופכות לגזם שמושמד לרוב בשריפה, מה שכמובן מחזיר אותנו לנרות החנוכה, לל"ג בעומר ולהשלכות האיומות על הסביבה כתוצאה מאכילת חמין בשבת… שהרי בלי היהדות החור באוזון כבר מזמן היה נסגר.
מרתק לגלות כי לרוב מי שמגלה רגישות לאיכות הסביבה ב"הקשרים יהודיים", מצויד גם בתזות משלימות המוכיחות אף הן את הדמוניות שבתורת ישראל. היהדות, הם יאמרו, היא אם כל חטאת גם בכל הקשור להתעללות בבעלי חיים. הכפרות האלה, עם התרנגולות, למשל… ומה לגבי השחיטה? ועוד לא דברנו על הפאגאניות שכרוכה בברית המילה. מאידך תתקשו לקבל התייחסות מהחבר'ה האלה לציוויים כמו "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" ו"לא תבשל גדי בחלב אמו". הפוליטיקלי קורקטיות מחייב, והוא כידוע תמיד עובד לכיוון אחד.
ייתכן ואני חוטא בהכללה, אולם אצלי כבר מזמן התקבל הרושם כי חלק גדול ממקרי האנטי-דתיות בשנים האחרונות, מעיד על אחיזה קיצונית באג'נדה מתחומים אחרים שאינם דתיים. אורי אורבך כתב לא מזמן כי לא כל המוסלמים הם טרוריסטיים, אבל רוב הטרוריסטים הם מוסלמים. על משקל משפט זה אני מרשה לעצמי לקבוע כי גם אם לא כל החברתיים/ חיילי איכות הסביבה/ אבירי זכויות בעלי החיים הם אנטי-דתיים, הרי שרוב האנטי-דתיים אוחזים באחת מה"דתות" הללו בצורה קיצונית עד כדי הפיכתם לעקרון חיים הנוטל כל אפשרות לחיות. כנראה עוד סוג של הוכחה למקומה החשוב של הדת (מכל סוג שהוא) בחייו כל אחד מאיתנו…
