סביב השולחן הסבו כארבעים איש. המבוגר שבהם היה כבר בתוך שנת ה-80 שלו. לשני הקטנים שבחבורה טרם מלאו 12 חודש. לקטנים, שלא בדיוק ישבו על כסאות אלא עברו מיד ליד, מכתף לכתף ומברך לברך, היה זה בסך הכל המפגש המשפחתי השני. אין לשניים שם משפחה משותף אבל יש להם משפחה משותפת. שניהם דור חמישי לאותה משפחה; נכדים של נכדים לזוג אשר נולד בשלהי המאה ה-19, מה שעושה אותם טכנית לבני דודים מדרגה שלישית. ימים יגידו, אולם סביר כי הרבה לפני שהיו מסוגלים להבין את נבכי תורת היוחסין המחברת בניהם, הם ידעו לשחק אחד עם השני.
הביולוגיה והגנטיקה אמנם יוצרות אנשים שיש בניהם זיקה ברמת הגן, אולם כבר מצינו אמירות מנוגדות על יחסים בין קרובי משפחה. יש האומרים כי "דם יותר סמיך ממים" ומאידך אחרים קובעים כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק." בכוחה של הביולוגיה ליצור זיקה, אולם אין בכוחה לשמר את הזיקה או לתת ביטוי ברמה הפסיכולוגית ללא בנייה וטיפוח הקשר. חיבור, חברות ושותפות גורל בדרך כלל לא נוצרים מאליהם.
ההידרדרות בערכי המשפחה, בלכידותה והשפעתה הם נושאים שעוסקים בהם באינטנסיביות בשנים האחרונות. מדברים אתנו רבות על הצורך לחזק את המשפחה ולהחזיר עטרה ליושנה, אולם בפועל שיעור הגירושין רק הולך וגדל. לכידות המשפחה המתערערת גורמת לכך שלפחות ילדים מבעבר יש משפחה חזקה ומאוגדת מאחריהם. במקביל גדל גם מספר בני הנוער החשים ניתוק מהחברה ולפעמים גם ניכור מהמשפחה. בני נוער אלה נושרים מבית הספר או פונים לסמים, אלכוהול ופשיעה. כשחושבים על כל זה, אנו נמלאים בגעגועים לאידיליה של העבר שבה משפחה הייתה יושבת יחד לארוחת בוקר. געגועים אלו קיימים גם אם בעבר לא כל כך ישבנו בצוותא לארוחת הבוקר, אבל תמיד טוב לשקוע באשליה הגורסת כי פעם היה יותר טוב.
מכאן שבניית משפחה מחייבת מאמץ וחזון. משפחה לא נעשית מעצמה מעכשיו לעכשיו. היא מחייבת שיתוף פעולה, השקעה לאורך זמן ומבעוד מועד. לרוב ההורים "מתעוררים" רק כשילדיהם מגיעים לגיל ההתבגרות והם כבר על סף היציאה מהבית. במקרים רבים מדובר בשלב מאוחר מידי וזאת מאחר שבגיל ההתבגרות הילדים כבר פחות נתונים להשפעת ההורים, מה שלפעמים גורם להם לדחות באופן רפלקסיבי את יוזמות ההורים.
העבודה אמורה להתחיל כשהילדים עוד קטנים. משפחות ששמות דגש מראשית הדרך על פעילויות משותפות, מפגשים, ויצירת תחושת ייחוד למשפחה, מצליחים לרוב להעביר את ערך המשפחתיות לבני הדור הצעיר. הורים המנהלים את חייהם האישיים, המקצועיים והציבוריים בצורה בה הילדים יכולים ורוצים להזדהות איתם, מניחים את היסודות לתחושות של שייכות ומשפחתיות.
יצירת משפחתיות מחייבת הקדשת זמן לילדים. היא מחייבת יצירת טקסים משפחתיים הנותנים מקום לכל אחד מבני המשפחה ויוצרים אווירה משפחתית שבה לכל אחד יש מקום. מסורת משפחתית, התכנסות משפחתית קבועה או פרויקט משפחתי משותף, הם דוגמאות להתארגנות המחוללת הרגשת הזדהות עם משפחה ורצון להיות חלק ממנה. ילדים יכולים להזדהות טוב יותר עם המשפחה המורחבת אם משתפים אותם בפרטים ובסיפורים של ההיסטוריה המשפחתית וכך הופכים אותם לשותפים בדבר השייך להם.
מעבר ל"עשה טוב" הקשור בבניית משפחתיות, יש גם "סור מרע." במשפחות רבות נוצרות תחרויות בין אחים, גיסים, וכו' וכן גם מתחים בין כלות לחמות – משום מה ישנן פחות בעיות בין חתנים לחמים. כל אלו פוגעים לא רק בקשרים בין שני האנשים העומדים בצדדים השונים של אותו מתרס כי אם באנשים האחרים הקרובים אליהם והנמצאים במעגלים השניים והשלישיים. קשה לבן אדם אחד להיות בקשר טוב עם שני אנשים אשר ממש לא מסתדרים ביניהם. כאשר משפחות נותנות לתחושות של קינאה, קיפוח וכעס להתגבר, הדבר מכרסם בכל חלקה טובה של משפחתיות מה שגורם לכך שאירועים משחפתיים אשר אמורים להיות נעימים, הופכים – לפחות עבור חלק מהמשתתפים – לסיוט או אפילו לדברים מהם יש להתרחק.
אנשים רבים אינם מכירים את בני הדודים שלהם מדרגה שלישית. יש אפילו כאלה אשר לא רוצים להכיר את בני הדודים שלהם מדרגה ראשונה או שכל הקשר שלהם איתם הינו בבר מצוות וחתונות. עם זאת, כאשר שני אנשים אשר מבחינה גנטית הם קצת רחוקים אחד מהשני יכולים ליצור ביניהם קרבה פסיכולוגית, אזי אותם קרובי משפחה משותפים – גם אם ממרחק של ארבע דורות – יכולים לראות ברכה בעמלם. לא כל אחד זכה שינחילו לו מתנה שכזאת, אבל כל אחד יכול להחליט שהוא מנחיל מתנה כזאת לבניו, לבני בניו וכל הדורות שבאים אחריהם.
חג החנוכה הפכה לחג משפחתי, חג המביא יחד בני משפחה להדלקת נרות, לשירת שיר חנוכה, להחלפת מתנות ולאכילת סופגניות ולביבות. יש משהו בחמימות המשפחתית הזאת יחד עם נרות החנוכה שיש בה בכדי לחמם את הלב בלילות כסלו הקרים. עם זאת, על משפחות לדעת לשמר את החמימות הזאת ועל האור של הנר הדולק לא רק בשמונת ימי חנוכה כי אם בכל ימות השנה.
