פרשתינו מתארת תופעה מיוחדת במינה של צרעת המתגלה באדם, בבגדים ובבתים. כאשר אדם סובר שביתו נגוע בצרעת, עליו לגשת לכהן ולבקש ממנו שיבדוק את הבית. על דברי בעל הבית לכהן – 'כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת' – אומר רש"י: שאפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר 'נגע נראה לי' אלא: 'כנגע נראה לי'.גם אם ברור לבעל הבית שביתו נגוע בצרעת, אל לו לקבוע זו בצורה ברורה ומפורשת.
נחלקו הפרשנים בפירוש הדברים. המהר"ל מפראג בפירושו 'גור–אריה' על רש"י מסביר כי הסיבה בשלה על האדם לדבר בצורה לא החלטית היא משום שרק הכהן רשאי לקבוע כי מדובר בצרעת, וכל עוד לא קבע כך הכהן הרי הבית לא נחשב כנגוע, וקביעתו של בעל הבית לפני קביעת הכהן, הרי היא כדבר שקר.
ה'תוספות יום טוב', מחשובי מפרשי המשנה בגרמניה במאה ה-16 , מסביר אף הוא בצורה דומה אך יותר מיסטית, וקובע כי אמירה ברורה של בעל הבית לפני שהכהן נותן את אבחנתו, הרי היא כמעין 'פתיחת פה לשטן'. מוסיף לדברים ר' אליהו מזרחי, מפרשני רש"י בטורקיה במאה ה–16, אומר כי מדובר בדרך ארץ: "שלא יאמר אדם טומאה אפילו על דבר הברור לו ודאי, אלא ספק. וזהו שאמרו חז"ל 'למד לשונך לומר: איני יודע". במילים אחרות: זה לא מנומס לצאת ולטמא דברים בצורה מוחלטת. אם כבר אתה חייב, השתמש בלשון מסויגת ותאמר: 'כנגע נראה לי בבית'.
הביטוי 'למד לשונך לומר איני יודע' מופיע בגמרא במסכת ברכות. הגמרא מביאה את הפסוק "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ושואלת מדוע משתמשת התורה בלשון "כחצות" ולא בצורה הנחרצת יותר "בחצות"? הגמרא מגיעה למסקנה לפיה משה אמר "כחצות" בלשון לא החלטית משום שחשש שמא יטעו אצטגניני פרעה בחישוב זמן חצות ויאמרו משה בדאי הוא. מכאן אומרת הגמרא: "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז".
הגמרא אמנם מתארת מצב שבו משתמשים בלשון לא החלטית בכדי שלא להיכשל, אולם הפתגם המובא בגמרא: "למד לשונך לומר 'איני יודע, שמא תתבדה ותאחז" מנחה למעשה את האדם לומר "לא יודע", שכן לפעמים אנחנו באמת לא יודעים את הכל או לא יודעים במדיוק.
ישנם שני סוגי אנשים האומרים 'איני יודע'. ישנם אלו שבאמת אינם יודעים כלום, ולעומתם ישנם החכמים שאמנם יודעים הרבה, אך הם גם יודעים כי יש גבול לידע הזה. הם יודעים לומר 'לא יודע' ולהיות פתוחים לשמוע מה האחרים אומרים, ללמוד דברים חדשים, כל הזמן ומכל אדם. מעניין שגם רש"י בפרשתנו מדבר על כך שהאיש שבביתו נראית הצרעת אומר "כנגע נראה לי" וזאת למרות שייתכן והוא חכם ויודע, בדומה למשה שאמר "כחצות הלילה".
בעיתון העסקים של הרווארד הופיע לאחרונה מאמר הנקרא "בשבח המנהל הלא-מושלם". מחברי המאמר טוענים כי בעוד שבעבר אנשים רצו לייחס למנהל שלמות שבה עליו לדעת הכל, תמיד ובכל מצב, הרי שבמציאות המורכבת של ימינו, יש צורך דווקא בסוג אחר של מנהל. החיים המודרניים מחייבים ידע בתחומים שונים ורבים– כלכליים, פוליטיים, טכנולוגיים, חברתיים, ואין אף מנהל שיהיה מסוגל להכיל את כל אלה. המנהל האידיאלי הוא המנהל הלא-מושלם. זה שיודע להבחין בין התחומים שבהם הוא מבין, לאלו שבהם עליו לסמוך על דעתם של אחרים.
יתרונו של אדם "לא-מושלם" היא יכולתו להבחין בין מה שהוא יודע לדברים לגביהם עליו לומר "איני יודע". אדם שכזה מעצים ונעזר בנקודות החוזק של אחרים, ובמקביל מאזן את נקודות החולשה שלו עצמו.
משה זלצברג הוא מנהל חברת היי-טק
