בין הרים ועמקים ירוקים, בצד אגמים כחולים כחולים גדולים שוכן לו מקום קסום. במרחק קפיצה קטנה מניו יורק, ישנו מקום בו השלטים בעברית ומכל עבר מדברים בעברית. כולם גרים להם בצריפי עץ, חיי פשטות, יש בית כנסת, בית מדרש וחדר אוכל בו מוגשות ארוחות שלוש פעמים ביום, הכביסה היא משותפת לכולם, ובלילות אפשר לראות הורים מסתובבים בחוץ עם מוניטורים להשגחה על הקטנים שישנים בבית. ממש אידיליה של מקום. ציונות, שוויון, מוסר עבודה והכל בארה"ב.
למקום קוראים מחנה מושבה, אמנם זוהי כבר הפעם השלישית שלי במקום והחוויה משתנה בכל פעם, ובכל זאת אי אפשר שלא להתפעל מהמפעל הזה. בכל קיץ מגיעים למחנה כ-1000 חניכים לבלות חודש ולעיתים חודשיים של מחנה קיץ. מדובר בתופעה נפוצה ופופולארית בארה"ב, במסגרתה שולחים את הילדים למחנה קיץ בו הם מבלים בחברת ילדים אחרים ועסוקים מבוקר ועד ערב בפעילויות שונות, ספורט, בריכה, חוגים שונים וכו'. מחנה מושבה הוא מחנה בני עקיבא אורתודוכסי למהדרין. בכל ערב שבת מתקיים מפקד כללי לכל המחנה, כולם לבושים כחול לבן או חולצות תנועה, שרים את המנון התנועה והמנון המדינה ומצדיעים לדגל ישראל. המחנה הוא ציוני
בנוסף לחניכים ולצוות האמריקאי יש במחנה משלחת ישראלית גדולה מאוד. כ-70 מדריכים אחרי צבא או שירות לאומי שמגיעים לעבוד במחנה במשך הקיץ. את המשלחת פגשתי עוד בחג השבועות. כל כמה שביליתי בשנה האחרונה בחברת שלושת חברותי לשליחות וחברים ישראלים ברובם, עדיין חשתי הלם כשבשבועות נתקלתי במנה כ"כ גדושה של ישראליות כשהעברית נזרקת אלי מכל פינה. זה מתחיל בדברים הקטנים כמו העובדה שלישראלים אין שום בעיה פשוט לשאול אותך באופן הרי ישיר "אז בת כמה את?". יש את הקולניות. כן, אנחנו מאוד קולניים. זה הסלנג הישראלי. קשה לי להאמין וגם קצת עצוב לי לגלות ששנה בארה"ב גרמה לי לאבד חלק מההקשרים ואולי אפילו חלק מהישראליות שלי. אני מרגישה שאני בשלבי הנחיתה. עברתי כבר את שלב הפרידות, הפשרתי מהלם המשלחת שהגיעה, ובכיס יש לי כרטיס טיסה לארץ , תאריך יעד ובעוד שבועיים אני נוחתת בארץ הקודש. אם לפני כמעט שנה הייתי צריכה להתנתק קצת כדי להיות מסוגלת לעלות על מטוס ולהפרד לשנה ארוכה, הרי שעכשיו אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהחזרה לארץ.
זה הזמן לחזור ולומר לכל מי שנמצא בארץ וחושב או מחפש לעשות משהו שהוא קצת מעבר לשגרה, שהוא בבחינת דחיפה אל הקצה, אני ממליצה בחום על שליחות ולא משנה איפה בעולם. שליחות היא יציאה לגלות אבל גם אל הגילוי. אתה מגלה את עצמך ואת עם ישראל שנמצא שם בחוץ, ולכן אתה חוזר קצת אחר. מאגר החוויות והרגעים המדהימים שמזמנת השליחות, על המשברים והעליות, מצבי הקיצון והשגרה, מאפשרים לך ללמוד דברים חדשים על עצמך, על העולם שלך ועל עם ישראל.
יש לנו עם מדהים, עם שורד ויש לנו תפקיד חשוב בלשמור עליו ולהזכיר לכל אלה שבגולה איזה יהלום טמון בתוכם, ושיש מקום בו היהלום הזה נוצץ ומתגלה. עם כל הקשיים וכל חילוקי הדעות יש לנו תמיד את ישראל.
יעל רינג, שליחת בני עקיבא בריברדייל, ניו יורק
